מה  ה"לחץ"? במהלך האבולוציה החברתית (לקראת חברת שפע טכנולוגית) הלך והתנוון השימוש באינסטינקטים הטבעיים של ההישרדות, בעוד שטקטיקות מתוחכמות של חשיבה וטכנולוגיה הלכו והתפתחו. כך נוצר מצב של חוסר איזון או ניתוק בין המרכז האינסטיקטיבי ריגשי לבין המרכז השכלי. האדם, חיה חברתית "שכחה" את היותה חיה ומסתובבת כה וכה בעולם בלי להישען על הכוונה מצד האינטואיציה. דוגמה בולטת של חוסר האיזון באדם המערבי (מתחיל לגלוש גם למזרח), היא השימוש בתנועה הפיסית. בעוד שבעבר צריכים היינו לזוז בשביל לחיות, הרי שהיום אין קשר בין תנועה פיסית וחיים (או גרוע מזה, לעתים הקשר הפוך). היות שהתנועה היתה חיונית לחיים (תנועה פיסית מחייבת את הגוף להערך לקצב פעולה מוגבר/נכון) הידיעה של האדם את עצמו מורכבת מאינפורמציה המגיעה מן השרירים. היות והשרירים דורשים הכי הרבה אנרגיה מכלל תהליכי הגוף זה הגיוני שעל פיהם נעשית הערכת המצב לבחירת הקצב. ראו את פרויקט - התעמלות היא תרופה. התוצאה - גוף הפועל בקצב/הילוך נכון יכול להספיק להוציא לפועל את מכלול הפעולות הדרושות לחיים, בעוד שגוף המתנהל לאיטו נאלץ לוותר על חלק מהפונקציות החיוניות. התוצאה הפיסית של "ויתור" על חלק מתיפקודים היא עייפות/מחלה והתוצאה הנפשית היא תסכול/מתח. קצב פעולה/הילוך נכון מיתרגם בגוף ,באמצעותן של תרכובות שונות כמו למשל האנדורפינים, לתחושה שפע ממריצה - "I can do it", כך מורידה פעילות גופנית מתאימה מתח ותסכול, מעלה את היצירתיות ומשפרת את הבריאות ואת מצב הרוח. כמה מילים על הפיזיולוגיה כדי לעבוד בצורה אופטימלית, שומר הגוף שלנו על קצב פעולה אחיד, בייחוד שמהלכי התנועה העתידיים ממילא אינם ידועים. במידה ונוצר צורך בתנועה נוספת, מופעלת מערכת בקרה למעבר מקצב מנוחה לקצב מהיר יותר ויעיל פחות (uncoupling). זה דומה להחלפת הילוך במכונית ומבחינת הביולוגיה של התא זה כרוך בצימוד אנרגיה "רופף" יותר במיטוכונדריה (אברון בנק האנרגיה של התא), ראו את רישום הגלגל המייצג את קצב הפעילויות (החיצים על הרקע הירוק = החום המתבזבז בתהליך). במצב של קצב מואץ, למשל אחרי התעמלות, אנחנו מרגישים טוב כי עכשו אנחנו יודעים שהגוף יספיק להוציא לפועל את מטלותיו. במצב של קצב מואט אנחנו לא רק מודאגים אלא גם מגבירים את קצב האכילה בתקווה להאיץ את הגלגל האיטי. אצל השמנים מלידה, כמו למשל בני שבט הפימה הראו שהגנטיקה שלהם קשורה עם יעילות מיטוכנדיה יותר גבוהה, דהיינו צימוד אנרגיה "הדוק" יותר ואין בזבוז. תנועה והרזייה הקצב  הקובע את מידת זמינותה של האנרגייה בגוף הוא המבדיל בין השמן והרזה, בעוד שגופו של הרזה מתנהל בקצב מתאים הרי שגופו של השמן מתנהל תמיד בקצב איטי מדי. לכל אדם קצב משלו, והתנודות, בהתאם לצורכי הגוף המשתנים, נעות סביב קצב בסיסי האופייני לכל אחד ותלוי בעיקרו בגורמים גנטיים (%70) ובחלקו בגורמים סביבתיים (30%) נקודה זו חשובה להבנה שכן עם כל הרצון והיכולת העומדים לרשותנו, ישנם גורמים בסיסיים המשפיעים במידה רבה על משקלנו, ויכולתנו לשנותו היא לא בלתי מוגבלת. היזכרו במכונית, החלפת ההילוך משפיעה במידה רבה על מהירותה של המכונית אבל אינה יכולה להפוך חיפושית לפאררי. חשוב לשים לב שקצב הגוף קובע את מידת האכילה, במידה וקצב הגוף איטי מדי הרי שתינתנה הוראות אוטומטיות לאכילה - פתאום "מתחשק" לנו לאכול ואנו, כביכול ללא יכולת שליטה, מוצאים את עצמנו מול המקרר הפתוח. מנגנון-על זה בא להבטיח שבכל מקרה לא יחסר לנו מזון = אנרגיה. מובן לכן למה תנועה היא בהרבה מקרים תחליף מצוין לאכילה. התנועה גורמת לגוף להחליף הילוך  - להגביר את הקצב, ואילו היעדרה יחזיר את הגוף לקצב איטי יותר תוך כ- 24 שעות. משך השפעת התנועה על הגוף הוא אישי ותלוי במבנה הספציפי. אצל גברים שלהם מסת שרירים יחסית גדולה יותר משך ההשפעה ארוך יותר (ככל שמסת השומן היחסית בגוף גדולה יותר, משך השפעת התנועה קצר יותר). יש כמובן עוד משתנים המשפיעים על כלכלת הגוף, ראו פירוט בפוסט "שתי סיבות לאכילה". לאחרונה מצאו שהפעילות הגופנית גם מפחיתה את הדחף לאכול. לאור כל הממצאים שנאספו ממליץ המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (N.I.H.)  לכל אחד מאיתנו על תנועה פיסית - כל יום במשך כשעה.   למתעניינים במחקרים בנושא: Why do we eat   הוא מאמר ההסבר שלי על למה כדאי לזוז ואיך חוסר תנועה מוביל לאכילת יתר.Med Hypotheses. 1994 Jan;42(1):5-10The muscle – fat duel or why obese children are taller BMC Pediatrics 2006, 6:33 מיקבץ מחקרים המראה על תרומתה של הפעילות הגופנית במניעת מיגוון מדוויים.מימצאים המראים על בקרה של המיטוכנדריה (אברון האנרגייה) של התא, האם יכול להיות שיש קשר בין התנועה ובין הבקרה הזאת? חוקרים מניו-הייבן הראו שאכן שיפור כושר מגביר uncoupling גם בזמן מנוחה וכך משפר בריאות.PNAS , 2008 , 05 (43 ),16701-16706 חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון הראו כיצד עכברים המהונדסים לייצר בשרירים יותר חלבון מגביר הילוך (uncoupling protein-1) אכן חיים יותר שנים וחולים פחות בהשמנת יתר, סוכרת או מחלות כלי-דם. בפועל בעצם חיקו החוקרים את האפקט הנוצר בשריר כשהוא זז והוא חייב להחליף להילוך. בסקר אמריקאי עם יותר מרבע מיליון משתתפים בגילים 50-71 שנים, נמצא כי פעילות גופנית קבועה מפחיתה בכשליש את סיכוי התמותה.   Arch Intern Med. 2007;167(22):2453-2460  ויתרה מזאת בניסוי עם גברים בני 46-68 נמצא כי מצב כלי הדם של שמנים ומתעמלים, טוב יותר ממצבם אצל הרזים שאינם זזים. יש כמובן הרבה מחקרים המעידים על תרומתה של הפעילות הגופנית לבריאות. למשל, מחקר עם כמעט 30000 נשים בהרוורד הראה איך הפעילות הגופנית מפחיתה סיכוי למחלות לב. חוקרים מאיווה הראו כי האופיואידים המשתחררים בריצה הם המגינים על הלב. חוקרים מגרמניה הראו איך פעילות גופנית משפרת את התיקון של שריר לב פגוע. ההתעמלות עוזרת גם למבוגרים הסובלים מארטריטיס ומקלה על כאבי המיפרקים היא גם קשורה עם סיכוי מופחת לאבנים בכיס המרה.וגם עם שיפור תחושת השובע אחרי הארוחה.  רוויו מקיף על רמות הכושר והפעילות הגופנית אצל ילדים ובני נוער, הראה קשר הדוק לבריאות הגוף וגם הנפש. מבריאות הלב, השלד, השרירים או סרטן  ועד מצבי דיכאון, חרדה, הערכה עצמית, יכולת לימודים והישגיות. .International Journal of Obesity (2008) 32, 1-11 גם לחולי סרטן עוזרת הפעילות הגופנית בהתמודדות עם העייפות הקשה, רוויו של 28 מחקרים.  The Cochrane Database of Systematic Reviews 2008 Issue 2 ועוד מחקר, שנעשה בישראל על ידי ד"ר יגאל פנחס וד"ר אבי מויאל, הראה כי בניגוד לדעה הרווחת   התעמלות מגבירה את קשב התלמידים בשיעורים שאחרי ו   גם משפרת כישורים קוגנטיביים של בני 55 ומעלה. הנה עוד מחקרים על שיפור כישורים קוגניטיביים בעקבות פעילות גופנית. וגם על כושר הלימודים הנמצא בקורלציה למידת ההתעמלות. בסקר שנערך באוניברסיטת בריסטול נמצא כי פעילות גופנית קשורה עם ירידה של 30-40%  בסיכוי לאלצהיימר. התעמלות גם מגבירה קצב של ריפוי פצעים עוריים וזאת כפי הנראה על ידי החלשת התגובות הדלקתיות. אם שאלתם ממתי כדאי להתחיל להתעמל, אז הרופאים נמט ואלייקים מצאו שאפילו פגים יכולים להנות מהתעמלות שתחזק את עצמותיהם השבירות. ואם שאלתם עד מתי? אז התשובה היא שלעולם לא מאוחר מדי להתחיל להתעמל...גם לא אחרי גיל 65... נראה שמצב התנועה הוא כל כך מינימלי בחברתנו, כך שלא משנה מתי נזוז זה יהיה תמיד יותר טוב מלרבוץ על המקום. בסקר של 25 מאגרי מידע רפואי וקרוב ל-40 מחקרים נמצא כי קשה להשפיע על אנשים להתחיל בפעילות גופנית, וההצלחות הגדולות בהפעלה היו קשורות עם פעילות של רק 30-60 דקות בשבוע...אנחנו בצרות...במעקב במשך 6 שנים אחרי הפעילות הגופנית של כמה אלפי משתתפים באנגליה ובארה"ב, נמצא כי אלה שאחרי גיל העמידה נהגו להתעמל, הפחיתו בכמחצית את הסיכון שלהם למגבלות תנועה מאוחר יותר בחייהם. ואם אתם נוטים לשכוח ללכת להתעמל, המחשב יכול להזכיר לכם... דרך אגב, יש לכולנו תחושה ממש מדויקת של הכושר הגופני שלנו ושל כמה אנחנו מתאמצים בשעת הפעילות הגופנית... וגם כדאי לזכור שכבר מזמן הראו שפעילות גופנית אכן  אינה גורמת לרעב למרות האנרגיה שנצרכה... היא כן יכולה לגרום לתאי גזע להפוך לתאי שריר וזאת דרך הציטוקין אינטרלאוקין 6. למתעניינים בביוכימיה של מערכת העצבים  ,ראו איך עיכוב החלבון NOGO  מעורב בהשפעה המיטיבה של התעמלות על עידוד תהליכי החשיבה והלמידה.Eur J Neurosci. 2008, 27(1), 1-11