טוב שסימתי את הלימודים לפני שהופיע הכאב והפך לכרוני,אבל שמעתי על עוד מחקר שטוען שבמוח המיקום של תחושות הכאב והדכאון קרובים זה לזה,ולכן מי שחווה כאב כרוני תהיה לו נטיה לדכאון?

למרות שנראה לי הגיוני שמי שמתמודד עם כאב יומ יומי סביר להניח שמצב רוחו יהיה עגמומי לא?

תשובה לדינה,

את שואלת אם התהליך הוא הפיך, כלומר אם ההיפוקמפוס גדל  ונוצרים בו קשרים חדשים שהכאב פוחת.

לא ידוע לי על מחקרים כאלה.השערתי הינה שהתהליך הוא דינמי ושהעיכוב  בתיקשורת במוח היא תולדה ישירה של הכאב. לפיכך כל מה שיוריד את תחושת הכאב יאפשר יצירה מחודשת של נוירונים .

ליולי 07,

לפי המאמר הזה ההשפעה של הכאב הכרוני הוא לא רק על יכאון אלא גם על יכולות קוגניטיביות כמו  זיכרון, חשיבה, בלבול.

לשמחתינו, המוח הוא הרבה יותר פלסטי ממה שחשבו עד לאחרונה ובעיקר ההיפוקמפוס, כך שהשערתי היא שהמצב רברסיבילי.

האם יכול להיות  שההתעסקות עם הכאב גורמת לכך שכל תשומת הלב הולכת למקום אחד ואין יכולת להתפנות למחשבות. גם כשיש כאב טבעי שהבנאדם בדיכאון