מודלים של מחלות אנושיות במינים שאינם בני אדם (לרוב מכרסמים), עשויים לסייע במציאת טיפול יעיל למחלה בקרב בני האדם. יחד עם זאת, הם אינם זהים לחלוטין למחלה בגרסתה האנושית, ומעוררים שאלות אתיות ומוסריות על סבלן של החיות.

EAE הוא מודל של טרשת נפוצה בחיות (Experimental Autoimmune Encephalitis). אומנם לא מדובר בטרשת נפוצה, אבל הצורות השונות של המודל דומות לשלבים השונים של טרשת נפוצה באופנים רבים.

EAE הוא מחלה אקוטית או כרונית-מתקדמת, דלקתית, דה-מיאלנטיבית (הפוגעת במעטפת המיאלין) ואוטואימונית (המערכת החיסונית היא זו שפוגעת בגוף).

על מנת להדביק את החיות במחלה, הן מקבלות זריקה של חלבון מסוים (או חלק ממנו) המרכיב את המיאלין - השכבה השומנית שעוטפת ומגנה על תאי העצב. החלבון שהוזרק מעורר את המערכת החיסונית של החיות להגיב אליו ולתקוף את המיאלין. החיות מפתחות בצורה זו מחלה עם מאפיינים רבים הדומים לטרשת נפוצה בבני אדם.

היתרונות שבחקירת ה- EAE

ה-EAE מאפשר לחוקרים, לרוב אימונולוגים, לחקור את תהליך הדה-מיאלניזציה (התהליך שנמצא בבסיס הסימפטומים של הטרשת הנפוצה) בדרכים שלא היו מתקבלות מוסרית אם היו מבצעים אותן בבני-אדם.

המודל מאפשר לחוקרים לנסות טיפולים חדשים, תוך בדיקת יעילותם ובטיחותם, ללא פגיעה או סיכון של בני-אדם.

המודל מאפשר לנסות דרכים שונות בהן החוקרים מעוררים את ה-EAE, את התהליך הדה-מיאלנטיבי, מתוך כוונה לזהות את הגורם לטרשת נפוצה.

מכיוון שזמן ההדבקה ב-EAE הינו קצר, ומכיוון שרוב המינים של החיות מתרבים במהירות, ניתן לבחון אוכלוסיות גדולות של חיות בתקופה קצרה יחסית. מבחינה מחקרית וסטטיסטית, ככל שהממצאים חוזרים על עצמם באוכלוסייה גדולה יותר כך הם יותר מובהקים, וניתן לייחס להם חשיבות מדעית מהימנה להמשך.

החסרונות שבחקירת ה- EAE

EAE הוא לא טרשת נפוצה! ישנם מאפיינים שאינם זהים והקהילה המחקרית "מתפשרת" בכך שהיא קוראת ל-EAE מודל של טרשת נפוצה בחיות.

החיות סובלות מהתהליך שהחוקרים מעבירים אותן, ולא ניתן להתעלם מן הסוגיות האתיות שנושא זה מעלה.

הכותב הוא פסיכולוג ומנהל קהילת טרשת נפוצה ברשת החברתית-בריאותית "כמוני"