פסוריאזיס
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
על מה שפציעות עלולות לעשות לחולי פסוריאזיס
מחקר חדש מצא כי פציעה המערבת עצמות או מפרקים קשורה להתפרצות דלקת מפרקים פסוריאטית בחולי פסוריאזיס
לחולי פסוריאזיס שנחשפים לטראומה גופנית המערבת עצמות או מפרקים סיכון מוגבר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA). כך עולה ממחקר גדול שממצאיו הוצגו בקונגרס השנתי של הליגה האירופאית נגד ראומטיזם (EULAR 2015).
פסוריאזיס (ספחת) הינה מחלת עור דלקתית כרונית, ששכיחותה נעה בין 1% ל-3% בקרב האוכלוסייה. כ-30% מהסובלים מפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים פסוריאטית (ארטריטיס פסוריאטית) – מחלה כרונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים בתהליך דלקתי.
מחקרים קטנים שנערכו בעבר מצאו קשר בין טראומה גופנית לדלקת מפרקים פסוריאטית, מה שהוביל לתיאוריה כי תופעת "קובנר עמוק" משחקת תפקיד בדלקת מפרקים פסוריאטית, בדומה לתופעת קובנר שטחית שנצפתה במחלת הפסוריאזיס העורית – בה נגעי פסוריאזיס נוטים להופיע על אזורים פגועים בעור כגון צלקות או חתכים. לפי התיאוריה, תופעת קובנר עמוק פועלת תחת אותו עיקרון – אבל מערבת רקמות עמוקות יותר, כמו עצמות ומפרקים.
המחקר החדש שנערך על ידי חוקרים מבית החולים האוניברסיטאי לנדספיטאלי באיסלנד הוא המחקר הגדול ביותר שבחן את הסיכון להופעה של דלקת מפרקים פסוריאטית בעקבות פציעות בקרב חולי פסוריאזיס.
המחקר התבסס על מידע שנאסף בין 1995 ל-2013 וכלל 15,416 חולי פסוריאזיס שנחשפו לטראומה גופנית ו-55,230 חולי פסוריאזיס שלא נחשפו לטראומה גופנית והיוו קבוצת ביקורת. במהלך המעקב אחר הנבדקים 1,010 מהם פיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית.
החוקרים מצאו כי השיעור של דלקות מפרקים פסוריאטיות בקרב חולי פסוריאזיס שלא נחשפו לטראומה גופנית היה 22 לכל 10,000 שנות-אדם, בהשוואה ל-30 לכל 10,000 שנות-אדם בקרב חולי פסוריאזיס שנחשפו לטראומה גופנית. לאחר שהם לקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות – בהם גיל, מין, משך הזמן בו החולים סבלו מפסוריאזיס, מידת ההשמנה, עישון, צריכת אלכוהול ומספר הביקורים אצל רופא משפחה – נמצא כי הסיכון של חולה פסוריאזיס שנחשף לטראומה גופנית לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית גבוה ב-32% בהשוואה לחולי פסוריאזיס שלא נחשפו לטראומה גופנית.
ניתוח פרטני של סוג הפציעות חשף כי טראומה המערבת עצמות הגבירה את הסיכון לדלקת מפרקים פסוריאטית ב-46% וטראומה המערבת מפרקים הגבירה את הסיכון ב-50%, בעוד שטראומות המערבות עצבים או עור לא נקשרו לסיכון מוגבר להתפתחות של דלקת מפרקים פסוריאטית.
החוקרים גם בחנו נתונים של מאות אלפי אנשים ללא פסוריאזיס, ומצאו כי לאלה שנחשפו לטראומה לא היה סיכון מוגבר לפתח דלקת מפרקים.
יש לציין כי המחקר אומנם מצביע על קשר בין טראומה גופנית לבין סיכון מוגבר להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית בחולי פסוריאזיס, אך מחקר שכזה לא יכול להוכיח קשר של סיבה ותוצאה. החוקרים אומרים כי ממצאיהם מדגישים את החשיבות של עריכת מחקרים נוספים שיבחנו את הגורמים המורכבים המובילים להתפתחות דלקת מפרקים בחולי פסוריאזיס, מאחר וייתכן שניתן יהיה למצוא דרכים להפחית את הסיכון.