בשנים האחרונות מחקרים רבים קושרים בין דלקת מפרקים שגרונתית (RA) למחלות לב ושבץ מוחי. הגורמים שזוהו במחקרים בעבר כקשורים לסיכון מוגבר למחלת לב כלילית בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונתית כוללים את גורמי הסיכון המוכרים, לרבות עישון, יתר לחץ דם, סוכרת, עודף שומנים בדם, כולסטרול רע (LDL) גבוה, מדדים שונים של דלקת וכן נוכחות של גורם שגרוני (RF) ונוגדנים מסוג anti-CCP (כלומר anti Cyclic Citrullinated Peptide) בבדיקות הדם הנוטים להופיע בחולים עם מחלה פעילה יותר.

מחקר חדש נרחב, המנתח את נתוני 'מחקר האחיות' הגדול בארה"ב, מצא כי הסיכון למחלת לב בקרב נשים לאחר גיל המעבר המאובחנות עם דלקת מפרקים שגרונתית אינו תלוי בהכרח במדדים אלה.

במחקר שנערך על ידי חוקרים אמריקאים מאוניברסיטאות פיטסבורג, קולורדו וסטנפורד בוצע ניתוח נתונים של 9,988 נשים שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונתית המשתייכות ל'מחקר האחיות' - מחקר מעקב נרחב אחר 161,808 נשים בגילי 79-50 המבוצע בארה"ב במימון המכון הלאומי לבריאות. בקרב נשים אלו בוצע איסוף של מדדים שונים האומדים את רמת הדלקתיות במפרקים ואת פעילות המחלה, לרבות רמות נוגדנים מסוג anti-CCP ורמת הגורם השגרוני (RF) – שקיומם מעיד על מחלה פעילה וככל שרמתם גבוהה יותר, הפעילות הדלקתית במפרקים נוטה להיות קשה יותר. נשים בריאות ממחקר המעקב שימשו כקבוצת ביקורת.

בהשוואה לנשים הבריאות, הסיכון לפתח מחלת לב כלילית בקרב נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית היה גבוה ב-46%, ואילו הסיכון למות מאירוע לב היה גבוה פי 2.55. החוקרים מסבירים את הפער בין הסיכון לתחלואה והסיכון לתמותה באפשרות לנזקים לכלי הדם והריאות שאינם מאובחנים בקרב חולות בדלקת מפרקים שגרונתית, המתפתחים לכדי מקרי מוות פתאומיים. כמו כן, ייתכן כי תפקוד לקוי של הכליה בקרב חולות עם דלקת מפרקים שגרונתית תורם אף הוא למקרי תמותה פתאומיים מאירוע לבבי, מבלי שקיים אבחון קודם במחלת לב.

ממצא זה משתלב היטב עם ממצאי מחקר שהוצגו לאחרונה בכנס ICNC, לפיהם אנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונתית בסיכון גבוה פי שניים להתקף לב פתאומי ללא סימנים או תסמינים מוקדמים, בהשוואה לאנשים ללא דלקת מפרקים שגרונתית. במסגרת המחקר החוקרים בחנו נוכחות של איסכמיה (הגבלה באספקת הדם) או אוטם המשפיעים על זרימת הדם ללב ב-91 מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונתית שלא היו להם תסמינים של מחלת לב, באמצעות בדיקת הדמיה עם חומר רדיואקטיבי המכונה ספקט (SPECT). הבדיקה חשפה ממצאים לא תקינים אצל רבע (24%) מהמטופלים המצביעים על איסכמיה או אוטם העלולים להוביל להתקף לב פתאומי, ללא כל סימנים או תסמינים מוקדמים. 

הגורם המנבא: עוצמת הכאב

בניתוח סטטיסטי פרטני, כל עלייה של שנה בגיל בקרב הנשים החולות בדלקת מפרקים שגרונתית שנכללו במחקר העלתה ב-7% את הסיכון למחלת לב כלילית וב-15% את הסיכון לתמותה מאירוע לב. כמו כן, עישון העלה ב-25% את הסיכון למחלת לב וב-44% את הסיכון לתמותה מאירוע לב בקרב החולות; יתר לחץ דם העלה ב-69% את הסיכון למחלת לב וב-91% את הסיכון לתמותה מאירוע לב; סוכרת העלתה פי 2.42 את הסיכון למחלת לב ופי 2.49 את הסיכון לתמותה מאירוע לב; ורמות גבוהות של כולסטרול רע (LDL) בדם העלו את הסיכון למחלת לב ב-35% אולם לא העלו את הסיכון לתמותה מאירוע לב.

עוד העלה המחקר כי בקרב חולות עם דלקת מפרקים שגרונתית לא זוהה קשר סטטיסטי בין נוגדנים מסוג anti-CCP וגורם שגרוני בדם לבין הסיכון למחלת לב כלילית, וזוהה סיכון עודף קטן בלבד לתמותה מאירוע לב פתאומי בקרב נשים החיוביות לנוגדנים מסוג anti CCP בהשוואה לנשים חולות שמאובחנות כשליליות לרכיבים אלה, שאצלן פעילות המחלה מוערכת כחלשה יותר.

האומדן שאובחן כמנבא לסיכון גובר לתחלואה ותמותה ממחלות לב בקרב החולות היה דווקא חומרת הכאב במפרקים, כשהסיכון הן לתחלואה והן לתמותה ממחלות לב עלה ככל שעוצמת הכאב הייתה חזקה יותר. הסיכון למחלת לב עלה ב15% בקרב נשים חולות עם כאב קל במפרקים, בהשוואה לנשים המאובחנות עם המחלה ללא כאבים במפרקים, וכן עלה ב-36% בנוכחות כאב ברמה בינונית וב-51% בקרב נשים שסבלו מכאב ברמה גבוהה. ממצא זה מקבל חיזוק גם ממחקרים נוספים שזיהו קשר בין סיכון גבוה יותר לתחלואה ותמותה ממחלות לב בקרב נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית וציון גבוה של DAS28 - מדד המשקלל את מספר המפרקים הכואבים והנפוחים בגוף.

עוד נמצא כי כאב במפרקים העלה את הסיכון לתחלואה לבבית גם בקרב נשים בריאות מקבוצת הביקורת שלא אובחנו עם דלקת מפרקים שגרונתית.

ממצאי המחקר, שפורסמו בגיליון מאי 2015 של כתב העת Arthritis & Rheumatology, מדגישים את הצורך להפחית הסיכון למחלות לב בקרב המאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית, בראש ובראשונה על ידי טיפול בכאבים הנלווים למחלה, בין השאר על ידי התאמת טיפול תרופתי המסייע לכאבים, וכן באמצעות שמירה על גורמי סיכון, לרבות איזון בלחץ הדם ורמות הסוכר והשומנים בדם וגמילה מעישון.

בעבודה קודמת שבוצעה בישראל על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, שהוצגה בנובמבר 2014 בכנס האיגוד האמריקאי לרופאים ראומטולוגים (ACR), נמצא כי התרופה הידרוקסיכלורוקווין שניתנה במקור כנגד מלריה וכיום ניתנת לחולים עם מחלות אוטואימוניות ומחלות זיהומיות מסוימות, מצליחה להפחית את הסיכון לתחלואה לבבית בקרב חולים בדלקת מפרקים שגרונתית. במדגם של 514 חולים שאובחנו בין השנים 2013-2003, נמצא כי מקרב אלו שטופלו בתרופה 13.3% פיתחו מחלת לב, בהשוואה ל-38.1% מקרב אלו שלא טופלו בתרופה. עוד נמצא כי מינון גבוה יותר של 400 מ"ג ליום מהתרופה מעלה את האפקט המגן מפני מחלות לב, בהשוואה למינון נמוך יותר (200 מ"ג ליום).

מחקר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases בחן כמעט 42,000 אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית וכמעט 82,000 אנשים ללא מחלות דלקתיות כרוניות ומצא סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם בסובלים מדלקת מפרקים: במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונתית שלא נרשם להם טיפול סיסטמי או ביולוגי הסיכון לסבול מאירוע לב או כלי דם היה גבוה ב-39% ובאלה שנרשם להם טיפול הסיכון היה גבוה ב-58%, וזאת לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם. יש לציין כי את הקשר בין הטיפול התרופתי לסיכון למחלות לב באנשים עם מחלות אוטואימוניות כמו דלקת מפרקים שגרונתית קשה לבחון במחקר מסוג זה, מאחר ומצד אחד לטיפול המפחית את הדלקתיות פוטנציאל להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, ומצד שני מטופלים להם נרשם טיפול סיסטמי או ביולוגי הם לרוב כאלה הסובלים ממחלה חמורה יותר ולכן עשויים להימצא בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם מלכתחילה. החוקרים - צוות מאוניברסיטת פנסילבניה - הודיעו כי הם עובדים על מחקרים קליניים שמטרתם לבדוק אם טיפולים לדלקת מפרקים שגרונתית משפרים גם את הדלקתיות באבי העורקים.

Arthritis & Rheumatology, Doi: 10.1002/art.39198