גורמי סיכון רבים נקשרים במחקרים מהספרות הרפואית לירידה בצפיפות העצם והתפתחות אוסטאופורוזיס.

כמו מחלות כרוניות רבות, ההנחה היא כי אוסטיאופורוזיס נגרמת משילוב גורמים גנטיים וסביבתיים. לפי מאמר שהתפרסם בשנת 2007 בכתב העת Forum of Nutrition, ביטויים במספר גנים היוצרים אינטראקציה בניהם ובין גורמים סביבתיים - הם אלו המשפיעים על צפיפות העצם בגוף.

מאחר ואובדן עצם הוא תהליך ביולוגי המתרחש לרוב ללא סימנים חיצוניים, אוסטיאופורוזיס מוגדרת כ'מחלה שקטה' המאובחנת רק לאחר התפתחות שברים או בבדיקות סקר. היכרות עם גורמי הסיכון למחלה תוכל להוביל לפעילות מונעת יעילה יותר, תסייע לאבחן טוב יותר קבוצות סיכון ולהתאים עבורן טיפולים ייעודיים בתדירות גבוהה יותר.

גיל, מין, אתניות

אוסטיאופורוזיס נחשבת למחלת עצם התוקפת בעיקר נשים לאחר גיל המעבר, ונגרמת מירידה בהפרשת הורמוני המין הנשיים מסוג אסטרוגן ופרוגסטרון בעקבות הפסקת הווסת, אם כי קיימים גם מקרים של נשים המקבלות מחזור וגברים הלוקים במחלה.

ככלל, לנשים סיכון גבוה פי 5 לפתח אוסטיאופורוזיס בהשוואה לגברים, וזאת מאחר ואישה בממוצע מאבדת בחייה 35% מרקמת העצם הצפופה ו-50% מרקמת העצם הספוגית (trabecular), בהשוואה לגבר שמאבד בממוצע רק כשני שליש מכמות זו.

הסיכון לאוסטיאופורוזיס קשור גם במוצא אתני, ולפי מחקרים בארה"ב, הסיכון של נשים לבנות בגיל 50 לפתח אוסטיאופורוזיס עומד על 40% וכמעט כפול מהסיכון בקרב נשים ממוצא אפריקאי. למרות הפערים, גם נשים ממוצא אפריקאי ואסייתי נמצאות בסיכון לאוסטיאופורוזיס ומומלץ שינקטו בצעדים למניעת התפתחות המחלה.

גנטיקה

מספר אפיקים מחקריים בוחנים בשנים האחרונות את הקשר בין גנטיקה לאוסטיאופורוזיס. בין השאר נמצא בכמה מחקרי אוכלוסייה שינוי בגן VDR האחראי על הקולטנים לוויטמין D שנקשר לירידה בצפיפות העצם ועלייה בנטייה לשברים המאפיינים אוסטיאופורוזיס, אם כי מחקרים אחרים שללו קשר זה. כמו כן נמצא במחקרים קשר בין מוטציה מסוימת בגן ER האחראי על הקולטנים להורמון האסטרוגן בתאי הגוף לבין התפתחות אוסטיאופורוזיס, אולם גם קשר זה נחשב שנוי במחלוקת.

שני גנים נוספים שנמצאו קשורים בסיבי קולגן המיוצרים בתאי עצם הם הגנים COLIA1 ו-COLIA2. מוטציות בשני גנים אלה קשורות בשיבוש ביצירת קולגן וירידה בחוזק העצמות בגוף, ועלולות להיות קשורות גם בסיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס. מוטציה באחד האזורים בגן COLIA1 המכונה Sp1 נמצאה קשורה באופן ברור לירידה בצפיפות עצם ואוסטיאופורוזיס, לפי מחקר שהופיע באוקטובר 1996 בכתב העת Nature Genetics. מאמר שהתפרסם במאי 2013 בכתב העת "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" מצא מוטציה בגן WNT1 הקשורה בהתפתחות מחלות עצם, לרבות אוסטיאופורוזיס.

לאור הקשר הגנטי המתבסס מחקרית למחלה, אנשים ובעיקר נשים שקרובי משפחותיהם מדרגה ראשונה חולים באוסטיאופורוזיס או נוטים לפתח שברים בעקבות חבלות קלות – כלולים בקבוצת סיכון לפתח את המחלה בעצמם.

הורמונים

אוסטיאופורוזיס מתפתחת בעיקר בקרב אנשים עם רמות חורגות של הורמונים בגוף. בין השאר נשים עם רמות נמוכות של הורמוני מין, ובייחוד אסטרוגן, נמצאות בסיכון לאוסטיאופורוזיס, וכך גם גברים עם רמות נמוכות של הורמון הטסטוסטרון, ובהם חולי סרטן הערמונית המקבלים טיפולים שגורמים להפחתת רמות הטסטוסטרון ומעלים סיכון לאוסטיאופורוזיס. בקרב נשים, הפסקת המחזור החודשי במשך מעל לשנה מוגדרת כגורם סיכון לאוסטיאופורוזיס.

בנוסף, רמות גבוהות מדי של הורמונים המופרשים מבלוטת התריס עלולים אף להם לגרום לאובדן עצם והתפתחות אוסטיאופורוזיס, ולכן פעילות מוגברת של בלוטת התריס מהווה גורם סיכון למחלה.

אוסטיאופורוזיס נקשרה במחקרים לפעילות מוגברת של בלוטות נוספות בגוף המפרישות הורמונים – בלוטת יותרת התריס ובלוטת האדרנל.

תזונה

צריכה נמוכה של סידן קשורה לירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס. מאחר וגיל 30 הוא שיא בניית העצם, צריכה נכונה של סידן עד גיל זה, לצד ספיגה תקינה של ויטמין D ושמירה על פעילות גופנית, יכולים להבטיח מיצוי של פוטנציאל גדילת העצמות בגוף. צריכת סידן חיונית גם מעל גיל 30 - בעיקר לצורך שמירה על פעילות תקינה של מערכת העצבים והשרירים.

בעוד שצריכת הסידן המומלצת בגיל המבוגר היא סביב 1,000 מ"ג ביום, מחקרים מצביעים על צריכת חסר באוכלוסייה הכללית במדינות המערב, ואילו מחקר אמריקאי משנת 1996 שבחן חולות אוסטאופורוזיס מצא כי 82% צרכו סידן ברמה נמוכה מהמומלץ.

שתייה מרובה של אלכוהול נקשרת אף היא לאוסטיאופורוזיס, מאחר ואלכוהול פוגע בפעילותו התקינה של הסידן בתאי הגוף ובהכנסה תקינה של סידן לתאים. הסיכון גבוה בעיקר בקרב צעירים ומתבגרים ששותים אלכוהול בכמויות גבוהות, בגילים בהם רקמת העצם עדיין נבנית. עם זאת, בשנים האחרונות פורסמו מספר מחקרים שהעלו את האפשרות שיין אדום דווקא עשוי לשפר את צפיפות העצם. אחד המחקרים המעניינים בנושא הוא מחקר התערבותי שפורסם בשנת 2012 בכתב העת Menopause. המחקר העריך את ההשפעות של הימנעות מאלכוהול על תהליך שחלוף העצם בנשים לאחר גיל המעבר שנהגו לשתות אלכוהול, בעיקר יין, באופן קבוע. במהלך שבועיים בהם המשתתפות התבקשו להימנע מאלכוהול, החוקרים מצאו בדמן עליה משמעותית בסמן לשחלוף העצם, מה שמצביע על זירוז תהליך איבוד צפיפות העצם. באופן מפתיע, כשהנשים חזרו לשתות אלכוהול כהרגלן, לאחר פחות מיום שיעורי שחלוף העצם שלהן חזרו לרמות הקודמות.

מחקר שבחן את הקשר בין תזונה והסיכון לאוסטיאופורוזיס בקרב מבוגרים מעל גיל 60 - Framingham Osteoporosis Study - שממצאיו פורסמו ביולי 2002 בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition, העלה כי גברים שניזונו מדיאטה שכללה בעיקר פירות, ירקות ודגנים, היו בסיכון נמוך ביותר מ-50% לפתח אוסטיאופורוזיס. בקבוצה שקיבלה ממתקים בכמות גבוהה, הסיכון לאוסטאופורוזיס היה גבוה יותר ב-16.5% עד 23.8%. ואילו בקרב נשים, למרות שתזונה הכוללת פירות, ירקות ודגנים פחות מנעה אוסטיאופורוזיס בהשוואה לגברים, עדיין הקבוצה שקיבלה אישור לשימוש נרחב בדברי מתיקה הייתה בסיכון גבוה ב-11.5% לירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס. מחקר זה גם העלה כי הקשר בין אוסטיאופורוזיס לאלכוהול שונה בין המינים: בעוד שבקרב גברים אלכוהול מהווה גורם סיכון למחלה, בקרב נשים השפעתו דווקא חיובית על עלייה בצפיפות העצם וירידה בסיכון לאוסטיאופורוזיס.

ניתוחים וטיפולים צנתוריים לקיצור או הצרה של הקיבה, באופן זמני או לצמיתות, מפחיתים את נפח הקיבה הזמינה לקליטת רכיבי מזון לרבות ספיגת סידן, ועל כן מהווים גורמי סיכון מוכרים לאוסטיאופורוזיס.

ויטמין D

אחד מגורמי הסיכון המובהקים לאוסטיאופורוזיס הוא מחסור בוויטמין D שמקורו העיקרי בספיגה בגוף של קרני השמש. ויטמין D במינונים נמוכים יותר גם יכול להתקבל מהתזונה. מחקר בינלאומי שהופיע בספטמבר 2006 בכתב העת International Journal of Internal Medicine שבוצע ב-18 מדינות, אבחן רמות נמוכות של ויטמין D בקרב 64% מתוך 2,606 נשים לאחר גיל המעבר שאובחנו עם אוסטיאופורוזיס.

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה מהווה גורם מגן מפני מחלות רבות, לרבות מחלות לב וכלי דם וכן אוסטיאופורוזיס. לחילופין, ביצוע מועט של פעילות גופנית מהווה גורם סיכון למחלה. לפי המלצות המרכז הלאומי לבקרת מחלות בארה"ב (CDC), בעוד נשים לאחר גיל המעבר נוטות לאבד 1% עד 2% מרקמת העצם שלהן בכל שנה, נמצא כי אימוני כוח בגילי 70-50 מפחיתים באופן משמעותי את הסיכון אצלן לשברים בעצמות. לפי מחקר שהתפרסם בדצמבר 2013 בכתב העת Preventing Chronic Disease, פעילות גופנית מועטה מעלה סיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס בקרב אנשים לבנים, ולא השפיעה שלילית על צפיפות העצם בקרב אנשים ממוצא אפריקאי או אסייתי. יש לציין כי פעילות גופנית בה מופעלים פרצי עומס חזקים על העצם - כמו ריצה או קפיצה - יעילה במיוחד לחיזוק העצמות.

מחקרים גם הצביעו על חשיבות רבה לפעילות גופנית בגיל צעיר. מחקר שפורסם בשנת 2014 בכתב העת British Journal of Sports Medicine, מצא כי לצעירים שהיו פעילים יותר בילדות ובגיל ההתבגרות סיכוי מוגבר לזכות בעצמות חזקות יותר. 

מוגבלות

מצבים של מוגבלות תנועתית, למשל בקרב חולים המרותקים למיטתם, מעלים את הסיכון לירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס. במחקר שפורסם בשנת 2009 בכתב העת Archives of Physical Medicine and Rehabilitation המבוסס על מדגם של 255 אנשים עם נכות למשך שלושה חודשים לפחות על רקע פגיעות מוחיות ובעמוד השדרה, 42.4% אובחנו עם ירידה בצפיפות עצם המהווה שלב מקדים לאוסטיאופורוזיס (אוסטיאופניה) ו-23.5% עם אוסטיאופורוזיס.

עישון

סיגריות מהוות גורם סיכון למחלות רבות, לרבות סרטן, מחלות לב וכלי דם ומחלות ריאה, ואינן פוסחות גם מלהוות גורם סיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות. הקשר בין עישון לפגיעה בבריאות העצם משלב מספר השפעות שונות: עשן הסיגריות מייצר רדיקלים חופשיים - מולקולות שתוקפות את תאי הגוף הבריאים והורמונים המסייעים לבריאות העצם, רעלים בסיגריות משבשים את האיזון ההורמונלי בגוף, וחשיפה לרעלים גם מובילה לייצור מוגבר של אנזימים בכבד המפרקים את הורמון האסטרוגן ובכך מובילים לעלייה בסיכון למחלה. כמו כן, עישון גורם לעלייה ברמות הורמון הקורטיזול בגוף אשר מהווה כשלעצמה גורם סיכון לשברים בעצמות. אחת העבודות בנושא, שהוצגה ביולי 2006 בכנס של הקונגרס העולמי לאוסטיאופורוזיס בקנדה, מצאה כי עשן סיגריות מחליש את העצמות הן בקרב מעשנים והן בקרב החשופים לעישון פסיבי. במחקר שנערך בשבדיה בקרב 1,000 צעירים בגילי 20-18 נמצא כי צפיפות העצם ירדה בקרב מעשנים בכל עצמות הגוף, אך בעיקר בירכיים שם פחתה ב-5% בהשוואה ללא מעשנים, ירידה הנושאת בצידה עלייה של 50% בסיכון לשברים בעצמות. מחקר ישראלי שפורסם בשנת 2014 בכתב העת Addiction העלה כי גמילה מעישון מובילה לעלייה בצפיפות העצם. 

תרופות

תרופות מסוימות מעלות את הסיכון לאוסטיאופורוזיס, ובמרכזן תרופות מקבוצת הקורטיקוסטרואידים בשימוש ממושך כגון פרדניזון או קורטיזון, המתערבים במנגנון בניית העצם. תרופות נוספות המעלות סיכון למחלה הן תרופות לאפילפסיה (לטיפול בפרכוסים), תרופות נגד צרבת (רפלוקס), חלק מהתרופות לסרטן ותרופות המונעות דחיית שתל.

מחלות כרוניות

מספר מחקרים מצביעים על סיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס בקרב אנשים המתמודדים עם מחלות כרוניות אחרות.

הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה מעלה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס - בייחוד עקב הסיכון המוגבר בקרב החולות למחסור ברמות הסידן והוויטמין D בגוף. במנגנון נוסף, אנורקסיה עלולה להביא להפסקה במחזור החודשי ולהאיץ את גיל המעבר, ובכך להפחתה משמעותית עד הפסקה בהפרשת הורמון האסטרוגן מהשחלות - המהווה גורם סיכון מרכזי לאוסטיאופורוזיס. בקרב גברים אנורקסיה מובילה לירידה בהפרשת הורמון הטסטוסטרון, ובמנגנון זה מהווה גורם סיכון לאוסטיאופורוזיס.

דיכאון: מחקר נרחב מטאיוון שהתפרסם בינואר 2015 בכתב העת Mayo Clinic Proceedings, שבחן 32,978 נפגעי דיכאון לצד 131,912 אנשים בקבוצת ביקורת, מצא כי דיכאון מעלה ב-30% את הסיכון לאוסטיאופורוזיס, כשהסיכון גובר בעיקר בקרב אנשים בגילי 49-35. תרופות לטיפול בדיכאון הובילו במחקר לירידה מובהקת בסיכון העודף לאוסטיאופורוזיס בקרב החולים. הקשר בין המחלות עשוי להיגרם על רקע אורח החיים המאפיין את הסובלים מדיכאון, הכולל שקיעה בדכדוך, הימנעות מפעילות גופנית והזנחת התזונה. במחקר אחר, לגברים נפגעי חרדה זוהה סיכון גבוה פי 4 לפתח שברים בעצמות, על פי עבודה מבריטניה שהתפרסמה בשנת 2012 בכתב עת Archives of Osteoporosis.

מחלות נוספות שנקשרו במחקרים לאוסטיאופורוזיס כוללות תסמונות ומחלות בדרכי העיכול המאופיינות בספיגה לקויה של תזונה בגוף, כמו מחלת קרוהן או צליאק, מחלת כבד כרונית, פעילות יתר של בלוטת התריס, הפרעות בתפקודי כליות ודלקות מפרקים מסוגים שונים.

גורמים נוספים הקשורים לסיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס כוללים שברים קודמים, משקל גוף נמוך ואובדן גובה.