פסוריאזיס (ספחת) היא מחלת עור דלקתית כרונית המאופיינת בכך שתאי העור (קרטינוציטים), תחת בקרה פגומה של מערכת החיסון, מתחלקים בקצב מהיר במיוחד. המחלה מתבטאת בהיווצרות של נגעים על פני העור שעלולים לגרד או לכאוב. 

"כיום אין תרופה שמאפשרת לרפא פסוריאזיס, אך קיים מגוון של טיפולים שעשויים להקל על התסמינים כל עוד הם ניתנים, לשפר בצורה משמעותית את איכות החיים של המטופלים ולהביא לנסיגה זמנית במחלה", מסביר ד"ר פליקס פבלוצקי, מנהל המכון לפסוריאזיס וטיפולי פוטותרפיה במחלקת עור במרכז הרפואי שיבא.

הטיפולים לפסוריאזיס כוללים טיפולים מקומיים, טיפולים על בסיס קרינה אולטרה סגולה, טיפולים סיסטמיים וכן תרופות ביולוגיות.

איך פועלים הטיפולים הביולוגיים לפסוריאזיס?

טיפולים ביולוגיים הם טיפולים חדשים יחסית, הפועלים באופן ממוקד על תהליכים במערכת החיסונית של הגוף שמאפיינים את המחלה, ומהווים בדרך כלל נוגדנים כנגד חומרים ביולוגיים שמופרשים בגוף.

בעבר חשבו שפסוריאזיס היא מחלה של תאי הקשקש, והטיפולים התבססו על הנחה זו. בהמשך התברר שהמחלה מתבססת במידה רבה גם על פגם במערכת החיסון הטבעית של הגוף - אצל אנשים עם פסוריאזיס תאי מערכת החיסון המכונים לימפוציטים מסוג T פועלים באופן לא תקין, וגורמים להפרשתם של ציטוקינים (חלבונים שליחים) שככל הנראה האחראים לתסמינים השונים של פסוריאזיס. 

הטיפול הביולוגי מנסה לרדת לשורש הבעיה – הוא לא מטפל בקשקש שנוצר, אלא פועל על תאי ה-T, ציטוקינים שתאי T גורמים להפרשתם ואנזימים שמשתתפים בתהליך הפתולוגי.

קיימות מספר קבוצות של תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס. הקבוצה הוותיקה יותר היא של נוגדי  TNFα– אחד הציטוקינים שתאי T גורמים להפרשתם. הקבוצה השנייה נוגדת ציטוקינים אחרים, והיא כוללת תרופה נוגדת הציטוקינים 'אינטרלוקין 12' ו'אינטרלוקין 23', תרופות נוגדות הציטוקין 'אינטרלוקין 17' ותרופות חדשות במיוחד נוגדות הציטוקין 'אינטרלוקין 23'. 

הטיפולים התרופתיים ניתנים בהזרקות, כשתדירות ההזרקה משתנה מטיפול לטיפול בהתאם לזמן מחצית החיים של כל תרופה. רוב התרופות ניתנות להזרקה תת עורית בבית, לאחר הדרכה מתאימה, ואילו התרופה רמיקייד ומקבילתה רמסימה (במנגנון ביוסימילר) היא היחידה שניתנת בעירוי לווריד במסגרת אשפוז יום, תחת בקרה רפואית. כמו כן, התרופה אוטזלה – התרופה הביולוגית המאושרת כיום לטיפול בפסוריאזיס במנגנון הפועל כנגד האנזים PDE4 – ניתנת בטבליות והתרופה סוטיקטו המאושרת לפסוריאזיס כנגד האנזים TKY2 ניתנת בכדורים לפה.

"ככלל, התרופות הביולוגיות מתחילות להשפיע במהירות – תוך שבועות ספורים ולעתים אף ימים", מסביר ד"ר פבלוצקי. 

לפירוט המלא על התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס 

אילו תופעות לוואי עלולות להיות לתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס?

ככל תרופה, גם התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס כרוכות בסיכון לתופעות לוואי וסיבוכים, ולכל תרופה התופעות האופייניות לה. רוב תופעות הלוואי מוגדרות 'מתונות', ואינן מחייבות הפסקת טיפול.

בין תופעות הלוואי השכיחות יותר של הטיפולים הביולוגיים נמנים זיהומים בדרכי הנשימה העליונות ותסמינים דמויי שפעת, זיהומים בדרכי השתן, תגובה עורית במקום הזרקת התרופה וכאבי ראש.

מאחר והתרופות פועלות על מערכת החיסון, הן עשויות, לפחות באופן תיאורטי, לדכא את מערכת החיסון, מה שעלול להוביל לעלייה בשכיחות הזיהומים, וסיכון זה גבוה יותר בקרב אנשים עם סוכרת ומעשני סיגריות. כמו כן, קיים סיכון לגידולים סרטניים. עם זאת, למרות שהסיכון הודגם בקרב חולים במחלות אחרות שמטופלים בתרופות הביולוגיות, בקרב מאובחנים עם פסוריאזיס סיכון זה ככל הנראה נמוך משמעותית והוא בעיקר בגדר סיכון תיאורטי.

כדי לבחון את הסיכון, לפני מתן טיפול ביולוגי נהוג לבצע בדיקות דם לנוכחות זיהומים ובעיקר נגיפי הפטיטיס וכן מבחן מנטו או בדיקת תגובה אימונית לחלבוני שחפת (IGRA) וצילום רנטגן חזה, וזאת במטרה לשלול קיום זיהומים סמויים כגון שחפת או צהבת (הפטיטיס) שהטיפול עלול לגרום להתפרצותם ושאין עדויות להתפתחות סרטן.

למי ניתן טיפול ביולוגי לפסוריאזיס?

התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס ניתנות כיום לרוב כקו טיפול מתקדם לסובלים מפסוריאזיס קשה או ממחלה שמערבת אזורים אסטרטגיים חשובים או אחוז גבוה משטח העור.

מה יעילותן של התרופות הביולוגיות בטיפול בפסוריאזיס?

ככלל, התרופות הביולוגיות ניתנות כל עוד הן עוזרות למטופל להפחתת תסמינים ולשיפור באיכות החיים, ובחלק לא מבוטל מהמקרים אף עשויות להוביל לעור נקי לחלוטין מנגעים, כפי שמתבטא במדד PASI בערך 100 (דהיינו ערך שמצביע על 100% שיפור).

עם זאת, לפעמים הפריחה העורית חוזרת במידה מסוימת, בין אם בעקבות מתח נפשי משמעותי שחווה המטופל, בעקבות דלקת גרון שגורמת להחמרה בפסוריאזיס או כל סיבה אחרת. במידה וחלה החמרה במצב הפסוריאזיס תחת טיפול בתרופה ביולוגית – בחלק מהמקרים יוצע טיפול אחר/ נוסף, לרבות פוטותרפיה או סטרואידים, לעתים בשילוב אשפוז ובהמשך יעשה ניסיון לשוב לטיפול הביולוגי המקורי; בחלק מהמקרים יוצע שינוי במינון ובתדירות נטילת התרופה, בכפוף להנחיות קופת החולים; ובמקרים נוספים תישקל החלפה לטיפול ביולוגי אחר.

לרוב, יעילותן של התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס דועכת בהדרגה עם הזמן, ורוב התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס, וכן התרופות הסיסטמיות – יעילות לפרק זמן של כ-4-3 שנים בממוצע.

יש מטופלים שמפתחים 'כישלון ראשוני' – כשהתרופה אינה יעילה מלכתחילה, ואז יש צורך להחליפה באחרת, ויש שמפתחים 'כישלון שניוני' מסיבה כלשהי, אשר בחלק מהמקרים אינה ידועה, בחלקם על רקע רמה נמוכה של התרופה הביולוגית בדם – שניתנת לבדיקה בעיקר אצל המטופלים בתרופות מקבוצת נוגדי TNFα, ובחלקם כתוצאה מכך שהגוף מייצר נוגדנים כנגד התרופה.

לתרופות מקבוצת נוגדי TNFα קיימות גם בדיקות לרמות התרופה ולרמות נוגדנים עצמיים לתרופה בדם שמסייעות בהחלטה האם יש צורך להחליפה בתרופה אחרת.

לדברי ד"ר פבלוצקי, "יש הבדלים מבחינת יעילות בין התרופות, וככלל ככל שתרופה מדור מתקדם יותר – כך היא יעילה יותר. נוגדי TNFα הן התרופות הביולוגיות הוותיקות ביותר לפסוריאזיס, ולכן באופן כללי פחות יעילות מהאחרות".

הערכת יעילות התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס נסמכת בעיקר על בדיקות מעקב קליניות שנהוגות לרוב אחת לשלושה חודשים. לפי ההנחיות הקליניות לטיפול בפסוריאזיס של האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין בהסתדרות הרפואית ממאי 2020, על בדיקות המעקב למטופלים בתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס להתבצע לפי היסטוריה ותסמינים אחת ל-12-3 חודשים, ולכלול אנמנזה ובדיקה גופנית, לרבות בדיקה כלל עורית, בעיקר בקרב מטופלים בקבוצות סיכון.

כיצד מתאימים תרופה ביולוגית למטופל?

קיימות כיום גישות שונות בהתאמת התרופה הביולוגית לפסוריאזיס למטופל – וככלל, מאחר וכל התרופות כלולות בסל הבריאות או בסל של קופות החולים ומוגדרות בקבוצה אחת במינוח המקצועי 'Class Effect' – משמעות הדבר כי במציאות הישראלית כיום לרופא המטפל אין השפעה רבה על תהליך הבחירה של התרופה, וקופות החולים הן למעשה אלה שמכתיבות איזו תרופה ביולוגית תותאם למטופל, כשיש קופות שבהן ההעדפה לנסות תחילה תרופות ישנות יותר מקבוצת נוגדי TNFα ובהמשך כשיעילותן יורדת – לעבור לתרופות חדשות יותר, כדי לאפשר אופק טיפולי, ויש קופות בהן מתאפשרת התאמת תרופות ביולוגיות חדשות יותר כבר בשלבים מוקדמים של הטיפול הביולוגי. בעבר ניסו מומחים בכירים לרפואת עור בישראל לבטל את המנגנון שמקנה לקופות סמכות לקבוע קווי טיפול בתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס, אולם על רקע עלותו גבוהה – המהלך לא קודם בוועדת סל התרופות. 

מעבר לכך, יש תרופה נוספת לפסוריאזיס מקבוצת 'מעכבי האנזים PDE4', שניתנת בטבליות, ומתאימה בעיקר לסובלים מפסוריאזיס בשילוב דלקת מפרקים, כפי שמתבטא ב'דלקת מפרקים פסוריאטית' ותרופה נוספת מקבוצת 'מעכבי האנזים TKY2' שניתנת בדורים ועדיין אינה רשומה או זמינה בישראל.

לפי ההנחיות הקליניות העדכניות לטיפול בפסוריאזיס בארה"ב, שפורסמו באפריל 2019 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, יש לבחור את הטיפול הביולוגי בשיתוף עם המטופל ובהתייחס לנתוני יעילות ובטיחות, ובאופן זה גם לשקול החלפה של טיפול ביולוגי במקרה של ירידה ביעילות הטיפול שנבחר.

לצד הערכת חומרת הפסוריאזיס בבדיקות מעקב, כפי שמתבטאת במדדי העור כמו מדד PASI ככלי לבחינת הצורך בתחילת מתן תרופה ביולוגית או החלפת תרופה – בחינת השיקולים דורשת גם הערכה לאיכות חיי המטופל. בבחירת התרופה משוקללים נתונים נוספים, לרבות גיל המטופל ומידת ההיענות הצפויה לטיפול התרופתי – כאשר למטופלים עם היענות צפויה נמוכה יומלץ יותר על תרופות ביולוגיות שתדירות נטילתן נמוכה יותר או התרופה הביולוגית רמיקייד/ רמסימה שניתנת תחת השגחה בתנאי אשפוז יום.

אילו הנחיות מיוחדות קיימות למטופלים בתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס?

לפי עמדת מומחים שבאה לידי ביטוי בהנחיות הקליניות המקובלות בארה"ב, נכון לאפריל 2019, מטופלים עם פסוריאזיס יכולים להמשיך בטיפול בתרופות ביולוגיות במהלך ניתוחים קטנים בסיכון נמוך שאין בהם מעורבות של מערכות הנשימה, העיכול, השתן והאיברים הגינקולוגים, בהיוועצות עם הרופא המטפל.

לפני ניתוחים בסיכון בינוני וגבוה, שבהם יש סיכון להתפתחות זיהומים – מומלץ על הפסקה זמנית בתרופות הביולוגיות בהיוועצות עם הרופא.

כמו כן, לפני קבלת חיסונים המכילים נגיפים מומתים אין צורך להפסיק את התרופות הביולוגיות, אולם לפני קבלת חיסונים המכילים נגיפים חיים מוחלשים – מומלץ על הפסקה זמנית של הטיפול בהיוועצות עם רופא מומחה למחלות זיהומיות.

אילו תרופות ביולוגיות משמשות לטיפול בפסוריאזיס?

נוגדי  TNFα

נוגדי TNFα מהווים את הקבוצה הוותיקה יותר של התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס, וניתנות בישראל כבר החל מהשנים 2006-2005, ועל פי רוב התרופות בקבוצה זו נחשבות לפחות יעילות (פוטנטיות) מאשר התרופות המכוונות כנגד ציטוקינים אחרים (אינטרלוקינים 12 ו-23, אינטרלוקין 17 ואינטרלוקין 23).

ככלל, התרופות מקבוצת נוגדי TNFα אינן מיועדות למאובחנים עם פסוריאזיס שסובלים במקביל מאי ספיקת לב קשה, סוכרת קשה ולא מאוזנת, טרשת נפוצה – לרבות מצבים של טרשת נפוצה אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה וכן מטופלים עם סרטן או מחלימים מסרטן בחמש השנים האחרונות.

במצבים שבהם יעילות התרופות מקבוצת נוגדי  TNFαנפגעת, מקובל לבצע בדיקות לרמת התרופה בדם ולנוכחות נוגדנים – כדי לקבל החלטה מושכלת על הצורך בהחלפתן לתרופות הביולוגיות החדשות יותר.

במקרים בהם התרופות אינן יעילות דיין – מקובל לבחון תחילה את שילובן עם התרופה הסיסטמית 'מטוטרקסט', באופן שעשוי למנוע/ לעכב היווצרות נוגדנים לתרופה ולהאריך את התקופה בה היא יעילה. עם זאת, חשוב לציין כי שילוב שכזה מגביר את דיכוי מערכת החיסון ומעלה את הסיכון להידבקות בזיהומים.

אנברל

התרופה אנברל (Enbrel), המכילה את החומר הפעיל Etanercept, שייכת לקבוצת נוגדי TNFα. התרופה מאושרת לטיפול בפסוריאזיס רובדי (Plaque Psoriasis) בדרגה מתונה עד חמורה בקרב מבוגרים ובדרגה חמורה בקרב ילדים ובמתבגרים מגיל שש, לאחר כישלון בטיפול סיסטמי אחר (ציקלוספורין, מטוטרקסט או פוטותרפיה-PUVA) או על רקע אי סבילות או התווית נגד לטיפולים אלה.

בכל התרופות ממשפחת נוגדי TNFα המטופלים עם הזמן מפתחים בגוף נוגדנים לתרופה. יתרון של אנברל הוא שבניגוד לתרופות אחרות מהמשפחה, למרות שהמטופלים מפתחים נוגדנים לתרופה, לרוב לא נוצרות תגובות אלרגיות, ויעילות התכשיר אינה נפגעת – מה שמתבטא ברמה גבוהה של התרופה בדם, ואין צורך בתרופות נוספות כדי להמשיך את הטיפול.

התרופה אינה מתאימה למאובחנים עם פסוריאזיס ומעורבות של מערכת העיכול.

אופן נטילה: לצד יתרונה של התרופה בהיבט של הנוגדנים, אנברל היא התרופה הביולוגית לפסוריאזיס עם 'משך מחצית חיים' הקצר ביותר – 3.5 ימים בממוצע, מה שמצביע על הצורך בתדירות גבוהה של נטילה בהשוואה לתרופות אחרות, שאינה מתאימה למטופלים שעשויה להיות אצלם נטייה לבעיות בהיענות לטיפול התרופתי ובכללם מטופלים עם השמנה – שזוהו במחקרים כקבוצת סיכון להיענות חלקית לטיפול התרופתי.

התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית, בדרך כלל בהזרקה עצמית המתבצעת על ידי המטופל (בדומה לאינסולין בסוכרתיים). בשלושת החודשים הראשונים יש להזריק את התרופה (50 מ"ג) פעמיים בשבוע כמנת העמסה, ובהמשך יורדים במינון להזרקה אחת לשבוע כמנת אחזקה. עם השינוי במינון, ההשפעה הטובה עלולה לרדת בחלק מהחולים. לילדים ומתבגרים מותאמים המינון ותדירות ההזרקות בהתאם למשקל גוף וסוג המחלה.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור איבר המין והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה). 

תופעות לוואי: אנברל נחשבת לטיפול הביולוגי הבטיחותי ביותר מבין האופציות הקיימות לפסוריאזיס. תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים שונים – לרבות סינוסיטיס, זיהומים בעור ובדרכי השתן ותגובות מקומיות לאחר ההזרקה וכאבי ראש. בין תופעות הלוואי הנדירות שנקשרו לתרופה - גידולי סרטן העור, סרטן לימפומה, לוקמיה, סרטן העור מסוג מלנומה, שחפת, פרכוסים, זאבת, לייפת, אי ספיקת לב גדשתית, הפרעות במערכת החיסון (סרקוידוזיס), דלקת הכבד ודלקת/ הצטלקות הריאות. 

תופעות לוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן תופעות לוואי נדירות קטלניות הדורשות פנייה לרופא, לרבות זיהומים חמורים (המתבטאים בחום גבוה, שיעול, קוצר נשימה וחולשה), הפרעות במערכת הדם – לרבות דימומים ונטייה לשטפי דם, הפרעות עצביות כגון חוסר תחושה או נימול ושינויים בראייה, החמרה של אי ספיקת לב, תגובות אוטואימוניות המתבטאות בתחושות כאב, עקצוץ וקשיי נשימה, זאבת או תסמונת דמוית זאבת וסימנים לדלקות בכלי הדם.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול באנברל נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים. אם מתפתחת מחלה פעילה תחת הטיפול התרופתי, במצבים בינוניים עד קשים ניתן לבצע בדיקות לרמת התרופה בדם ולנוכחות נוגדנים לתרופה בדם – בדיקות שמאפשרות להעריך האם יש צורך בהחלפה לתרופה ביולוגית אחרת.

תרופות במנגנון ביוסימילר לאנברל

התרופה ארלזי (Erelzi) המכילה את החומר הפעיל Etanercept-szzs, היא תרופה  שאושרה באוגוסט 2016 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) כתכשיר דומה לתרופה הביולוגית 'אנברל' – במנגנון הקרוי 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל. תרופות ביולוגיות גנריות הן תחום חדש יחסית בענף התרופות, ומטרתן להוזיל את העלויות של התרופות הביולוגיות שמחירן בתקופת הפטנט עשוי להיות יקר ביותר ולהוות מעמסה על מערכת הבריאות.

התרופה ברנזיס (Brenzys) המכילה את החומר הפעיל Etanercept-ykro, היא תרופה שאושרה באפריל 2019 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) במנגנון 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל. 

התרופה נפקסטו (Nepexto) שפותחה באירלנד אושרה על ידי רשות התרופות האירופית (EMA) במאי 2020 במנגנון ביוסימילר לאנברל, והיא משווקת גם בישראל.

יומירה/הומירה

יומירה/הומירה (Humira), המכילה את החומר הפעיל Adalimumab, שייכת לטיפולים נוגדיTNFα . התרופה נחשבת ליעילה יותר מאנברל, אך בהתאם, השימוש בה כרוך בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי, כמפורט בהמשך.

התרופה מאושרת לטיפול בפסוריאזיס רובדי ומיועדת לבוגרים וכן לילדים ומתבגרים מגיל 4, לאחר כישלון בטיפול סיסטמי אחר (ציקלוספורין, מטוטרקסט או פוטותרפיה-PUVA) או על רקע אי סבילות או התווית נגד לטיפולים אלה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת תחילה במנת העמסה – בשבוע הראשון לטיפול בהזרקה תת עורית של מנה כפולה (870 מ"ג) וכעבור שבוע בהזרקה של מנה בודדת (40 מ"ג), ובהמשך ניתנת כמנת אחזקה אחת לשבועיים במינון של 40 מ"ג.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה).

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה, כאב ראש, כאב בטן, בחילות והקאות, פריחה וכאבים בשרירי השלד. 

במטופלים ביומירה התופעות האלרגיות הנוצרות עקב יצירת הנוגדנים לרוב אינן חמורות, אך בעקבות יצירת נוגדנים אצל חלק מהמטופלים יהיה צורך להוסיף טיפול נוסף כמו מטוטרקסט במינון נמוך. 

תופעות לוואי עלולות להתרחש אף עד ארבעה חודשים לאחר הטיפול האחרון ביומירה. תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן תופעות לוואי חריגות הדורשות פנייה לרופא, לרבות זיהומים חמורים (המתבטאים בחום גבוה, שיעול, קוצר נשימה וחולשה) – לרבות במערכת העצבים, בעיניים ובמעי, דלקת בכלי הדם, התקף לב, שבץ מוחי, תסחיף ריאתי, סרטן העור, סרטן הלימפומה וכבד שומני.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול ביומירה נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים. במידה ומתפתחת מחלה פעילה תחת הטיפול התרופתי, במצבים בינוניים עד קשים ניתן לבצע בדיקות לרמת התרופה בדם ולנוכחות נוגדנים לתרופה בדם – בדיקות שמאפשרות להעריך האם יש צורך בהחלפה לתרופה ביולוגית אחרת.

תרופות במנגנון ביוסימילר ליומירה/הומירה

התרופה אמג'טיבה (Amjevita) המכילה את החומר הפעיל Adalimumab-atto היא תרופה שאושרה בספטמבר 2016 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) כתכשיר דומה לתרופה הביולוגית 'הומירה' שאושרה במקור בשנת 2002 – במנגנון הקרוי 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל.

התרופה היירימוז (Hyrimoz) המכילה את החומר הפעיל Adalimumab-adaz, היא תרופה שאושרה באוקטובר 2018 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) במנגנון 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל. 

התרופה אידסיו (IDACIO) המכילה את החומר הפעיל Adalimumab, היא תרופה שאושרה באפריל 2019 על ידי מינהל התרופות האירופי (ה-EMA) במנגנון 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל. 

התרופה הדלימה (Hadlima) המכילה את החומר הפעיל Adalimumab-bwwd, היא תרופה שאושרה ביולי 2019 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) במנגנון 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל.  

התרופה אמספריטי (Amsparity) המכילה את החומר הפעיל Adalimumab, היא תרופה שאושרה בפברואר 2020 על ידי מינהל התרופות האירופי (ה-EMA) במנגנון 'ביוסימילר' ומשווקת בישראל.

התרופה אדלימומאב קמהדע (Adalimumab Kamada), שפותחה על ידי חברת קמהדע הישראלית, אושרה על ידי סוכנות התרופות האירופית ומשרד הבריאות הישראלי במנגנון ביוסימילר ליומירה, ומשווקת בישראל.

התרופה הוליו (Hulio) תוצרת יפן אושרה ביולי 2020 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) במנגנון ביוסימילר ליומירה, ומשווקת בישראל.

התרופה יופלימה (YuFlyMA) אושרה במנגנון של ביוסימילר ליומירה בפברואר 2021 על ידי סוכנות התרופות האירופית (EMA) ובשנת 2023 אושרה גם על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA), והיא משוווקת בישראל.

רמיקייד

רמיקייד (Remicade) המכילה את החומר הפעיל Infliximab, שייכת אף היא לקבוצת התרופות שהן נוגדיTNFα . התרופה מיועדת לטיפול בפסוריאזיס רובדי בדרגה בינונית עד חמורה בקרב בוגרים (מגיל 18) לאחר כישלון בטיפול סיסטמי אחר (ציקלוספורין, מטוטרקסט או פוטותרפיה-PUVA) או על רקע אי סבילות או התווית נגד לטיפולים אלה.

התרופה לרוב אינה ניתנת למאובחנים במקביל לפסוריאזיס עם מחלות עור נוספות.

אופן נטילה: הטיפול ניתן תחילה במנות העמסה במינון של 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף בעירוי במתקן רפואי, בשבוע הראשון לטיפול, בחלוף שבועיים ובחלוף ארבעה שבועות נוספים. בהמשך הטיפול אומנם ניתן כמנת אחזקה רק פעם בשמונה שבועות במינון של 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף – אך הוא ניתן דרך הווריד, ולכן נדרש מהמטופלים להגיע כל חודשיים לכמה שעות לאשפוז יום כדי לקבל עירוי שנמשך כשעתיים. לחולים מבוגרים ייתכן כי לאחר הטיפול השלישי יינתן רמיקייד בעירוי למשך שעה בלבד.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה).

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים ויראליים כמו הרפס או שפעת, זיהומים בדרכי הנשימה כמו סינוסיטיס, כאבי ראש, כאבי בטן ובחילות. 

חיסרון נוסף של התכשיר הוא שחציו אמנם מופק מבני אדם אך חציו האחר מופק מעכברים – מה שמעורר את הגוף להגיב נגדו לא מעט פעמים ועלולות להיווצר תופעות אלרגיות בדרגות חומרה כאלה ואחרות.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן סיבוכים חריגים שדורשים פנייה לרופא, לרבות זיהומים חמורים (המתבטאים בחום גבוה, שיעול, קוצר נשימה וחולשה) – לרבות שחפת, בעיות בלב, בעיות בריאות, בעיות במערכת העצבים, בעיות בכבד, זאבת וספירות דם נמוכות. התרופה נקשרה גם בסיכון נמוך להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן העור.

ברמיקייד הסיכון לפגיעה בתפקודי כבד מעט גבוה יותר בהשוואה לנוגדי TNFα אחרים. כמו כן, הנוגדנים שמתפתחים בגוף עלולים לפגוע ביעילות התרופה וזו הולכת ופוחתת עם הזמן. כדי לנסות למנוע את ההיווצרות של אותם נוגדנים ודחייה של התרופה נותנים למטופלים תרופות נוספות כמו מטוטרקסט בכדורים במינון נמוך.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול ברמיקייד נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים. במידה ומתפתחת מחלה פעילה תחת הטיפול התרופתי, במצבים בינוניים עד קשים ניתן לבצע בדיקות לרמת התרופה בדם ולנוכחות נוגדנים לתרופה בדם – בדיקות שמאפשרות להעריך האם יש צורך בהחלפה לתרופה ביולוגית אחרת.

תרופות במנגנון ביוסימילר לרמיקייד 

רמסימה (Remsima) המכילה את החומר הפעיל Infliximab היא תרופה חדשה ממשפחת מעכבי TNF אלפא למחלות מעי דלקתיות, המהווה גרסת העתק לרמיקייד במנגנון ביוסימילר, שאושרה ביוני 2013 על ידי מנהל התרופות האירופי (ה-EMA).

איקסיפי (Ixifi) המכילה את החומר הפעיל Infliximab-qbtx אושרה במנגנון ביוסימילר לרמיקייד על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) בדצמבר 2017, ומשווקת בישראל.

סימזיה

סימזיה (Cimzia) המכילה את החומר הפעיל Certolizumab Pegol, שייכת לקבוצת נוגדי TNFα, ויתרונה העיקרי בהיותה התרופה הביולוגית היחידה לפסוריאזיס שהוכחה כבטוחה בהיריון והנקה, ולכן רופאי עור רבים נוטים לרשום אותה כתרופת הבחירה הראשונה בטיפולים הביולוגיים לנשים בגיל הפריון שמאובחנות עם פסוריאזיס. סימזיה היא התרופה היחידה מקבוצת נוגדי TNFα שאין לה נכון לשנת 2024 גרסות העתק במנגנון ביוסימילר.

התרופה מיועדת לטיפול בפסוריאזיס רובדי בדרגה בינונית עד חמורה בקרב בוגרים (מגיל 18) לאחר כישלון בטיפול סיסטמי אחר (ציקלוספורין, מטוטרקסט או פוטותרפיה-PUVA) או על רקע אי סבילות או התווית נגד לטיפולים אלה.

אופן נטילה: הטיפול ניתן למטופלים ששוקלים מעל ל-90 ק"ג במנה של 400 מ"ג אחת לשבועיים, ולמטופלים ששוקלים פחות מ-90 ק"ג ניתנת תחילה במנת העמסה של 400 מ"ג מדי שבועיים, ולאחר חודש במנת אחזקה של 200 מ"ג אחת לשבועיים.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה).

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים חיידקיים, זיהומים ויראליים כמו הרפס או שפעת, חום, לחץ דם גבוה, פריחה/ גירוד, כאבי ראש, הפרעות תחושתיות, חולשה, כאבים כרוניים, בחילות, הפרעות במערכת הדם ובעיות כבד. 

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, קוצר נשימה במאמץ או בשכיבה עם נפיחות ברגליים – שעשוי להעיד על אי ספיקת לב, הפרעות במערכת הדם, לרבות דימום ושטפי דם ואנמיה ופריחות עוריות חמורות מלוות בשלפוחיות. התרופה נקשרה גם בסיכון נמוך להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן העור, סרטן במערכת הדם וסרטן במערכת העיכול.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בסימזיה נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים. במידה ומתפתחת מחלה פעילה תחת הטיפול התרופתי, במצבים בינוניים עד קשים ניתן לבצע בדיקות לרמת התרופה בדם ולנוכחות נוגדנים לתרופה בדם – בדיקות שמאפשרות להעריך האם יש צורך בהחלפה לתרופה ביולוגית אחרת.

נוגדי ציטוקינים אחרים 

התרופות החדשות יותר לפסוריאזיס פועלות כנגד ציטוקינים אחרים בגוף זולת TNFα, וכיום מוכרות ארבע קבוצות:

·      נוגדי הציטוקינים 'אינטרלוקין 12/23'

·      נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 17'

·      נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 23'

       נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 36'

ככלל, תרופות מקבוצות אלה נחשבות ליעילות (פוטנטיות) יותר בהשוואה לתרופות מקבוצת נוגדיTNFα .

לפי הידוע כיום, התרופות החדשות – אלה הנוגדות ציטוקינים אחרים ממשפחת האינטרלוקינים – מלוות פחות בסיכון להיווצרות נוגדנים בגוף, ובפועל אין כיום בדיקות מעבדה ייעודיות לרמת התרופות בדם ולנוכחות נוגדנים עצמיים.

נוגדי הציטוקינים 'אינטרלוקין 12/23'

סטלרה

התרופה סטלרה (Stelara), המכילה את החומר הפעיל Ustekinumab, מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון בפעילותו כנגד ציקוטינים הקרויים 'אינטרלוקין 12' ו-'אינטרלוקין 23' – המהווים חלבונים שמווסתים את פעילות המערכת החיסונית ומשפעלים תאיT  ויש להם תפקיד בפעילות המעוררת תסמיני פסוריאזיס. ניטרול הציטוקינים הללו מוביל לשיפור בתסמיני המחלה.

התרופה ניתנת בעיקר לסובלים מפסוריאזיס שמשולבת עם מחלת מפרקים - כפי שמתבטא ב'דלקת מפרקים פסוריאטית', כאשר עיקר הבעיה היא עורית.

סטלרה מיועדת לטיפול בבוגרים ומתבגרים מגיל 12 עם פסוריאזיס בינוני עד קשה. התרופה ניתנת גם לטיפול במחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית.

אופן נטילה: סטלרה היא תרופה עם 'משך מחצית חיים' גבוה יחסית – 21 ימים בממוצע, ויתרונה המרכזי שהיא ניתנת בהזרקה תת עורית רק פעם בשלושה חודשים. בשלב הטיפולים הראשון ניתנות שתי מנות העמסה למטופלים ששוקלים עד 100 ק"ג במינון של 45 מ"ג בהפרש של חודש ולמטופלים ששוקלים מעל 100 ק"ג במינון של 90 ק"ג בהפרש של חודש. לאחר מכן ניתנת מנת אחזקה אחת לשלושה חודשים במינון של 45 מ"ג למטופלים ששוקלים עד 100 ק"ג ובמינון של 90 מ"ג למטופלים ששוקלים מעל 100 ק"ג.

התכשיר מאוד יעיל, אך ל-20% מהמטופלים המינון ו\או המרווח של 3 חודשים לא מספיקים, בדומה למה שרואים גם בקרב מטופלים עם נוגדיTNFα .

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה).

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות שלשולים, בחילה, סחרחורת, כאבי ראש, עייפות, גרד, כאבי גרון, זיהומי שיניים, אדמומיות, כאבי גב, כאבי מפרקים וכאבי שרירים.

תופעות לוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן תופעות לוואי נדירות הדורשות פנייה לרופא, לרבות זיהומים חמורים (המתבטאים בחום גבוה, שיעול, קוצר נשימה וחולשה) לרבות זיהומים באף ובגרון, שחפת ושלבקת חוגרת – שכן התרופה עלולה להחליש את יכולת הגוף להלחם בזיהומים וכן סרטן מסוגים שונים - ובעיקר גידולי סרטן העור וסרטן הלימפומה. 

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בסימזיה נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 17'

קבוצת נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 17' כוללת את התרופות קוסנטיקס, טאלץ ובימזלקס. תרופות אלה לרוב אינן מיועדות למאובחנים עם פסוריאזיס שמאובחנים במקביל עם מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית – עקב סיכון להחמרת מחלת המעי תחת הטיפול בתרופות אלה.

קוסנטיקס

התרופה קוסנטיקס (Cosentyx) המכילה את החומר הפעיל Secukinumab מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון כנגד ציטוקין – חלבון בשם 'אינטרלוקין 17', המצוי ברמה גבוהה בנגעי פסוריאזיס ומעודד תהליכים דלקתיים, ומנטרלת את פעילותו. 

התרופה מאושרת לטיפול בבוגרים מעל גיל 18 עם פסוריאזיס רובדי ברמה בינונית עד חמורה. 

אופן נטילה: קוסנטיקס היא תרופה עם 'משך מחצית חיים' הגבוה ביותר מבין התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס – 27 ימים בממוצע. התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית ומתאפשרת בהזרקה עצמית לאחר הדרכה מתאימה. התרופה ניתנת לרוב במינון של 300 מ"ג, תחילה במנות העמסה אחת לשבוע, ולאחר חמש מנות – במנות אחזקה אחת לחודש.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה).

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, פצעי קור, שלשול ואף דולף. 

תופעות לוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן תופעות לוואי נדירות הדורשות פנייה לרופא, לרבות זיהום חמור העשוי להתבטא בחום, עייפות וצריבות במתן שתן, וכן זיהום פטרייתי בפה, רמות נמוכות של תאי דם לבנים, פטרת בכף הרגל, זיהום באוזן החיצונית, הפרשה מהעיניים ופריחות. 

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בקוסנטיקס נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

טאלץ

התרופה טאלץ (Taltz) המכילה את החומר הפעיל Ixekizumab, מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון כנגד ציטוקין – חלבון בשם 'אינטרלוקין 17', המצוי ברמה גבוהה בנגעי פסוריאזיס ומעודד תהליכים דלקתיים, ומנטרלת את פעילותו להפחתת הדלקתיות.

התרופה מאושרת לטיפול בבוגרים מעל גיל 18 עם פסוריאזיס רובדי ברמה בינונית עד חמורה. 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית באמצעות עט הזרקה ומתאפשרת בהזרקה עצמית לאחר הדרכה מתאימה. התרופה ניתנת תחילה במנות העמסה: בהזרקה ראשונה במינון 160 מ"ג ובהמשך הזרקות של 80 מ"ג אחת לשבועיים למשך שלושה חודשים. בתום תקופה זו, התרופה ניתנת במנות אחזקה במינון 80 מ"ג אחת לחודש.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה). 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה, בחילה, פטרת כף הרגל וכאב בחלק האחורי של הגרון. 

תופעות לוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן תופעות לוואי חמורות הדורשות פנייה לרופא, לרבות זיהום חמור העשוי להתבטא בחום, עייפות ופריחה עורית, פטרת הפה, זיהום חיידקי העור, הפרשות מהעיניים, ספירה נמוכה של טסיות דם וספרדת. 

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בטאלץ נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

בימזלקס

התרופה בימזלקס (Bimzelx) המכילה את החומר הפעיל Bimekizumab, מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון באופן סלקטיבי כנגד שני ציטוקינים מסוג 'אינטרלוקין 17', המצויים ברמה גבוהה בנגעי פסוריאזיס ומעודד תהליכים דלקתיים – אינטרלוקין 17A ואינטרלוקין 17F. התרופה מנטרלת את פעילותם להפחתת הדלקתיות.

התרופה מאושרת לטיפול בבוגרים מעל גיל 18 עם פסוריאזיס רובדי ברמה בינונית עד חמורה המועמדים לטיפול סיסטמי או פוטותרפיה. 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית באמצעות עט הזרקה ומתאפשרת בהזרקה עצמית לאחר הדרכה מתאימה. התרופה ניתנת בשתי זריקות במינון של 160 מ"ג כל אחת, תחילה אחת לחודש למשך חמישה חודשים, ובהמשך אחת לחודשיים.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה). 

תופעות לוואי: תופעת הלוואי השכיחה ביותר הנלווhת לתרופה כוללת זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, ותופעות לוואי שכיחות נוספות כוללות גרון אדום/ צורב, זיהומים פטרייתיים בעור, זיהומים באוזניים, זיהומי הרפס, הפרעות במערכת העיכול, כאבי ראשף, דלקתיות בזקיקי השיער, עור יבש/ מגרד, אקנה ועייפות.

תופעות לוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה, חום גבוה והזעות בלילה, קוצר נשימה מתמשך ופריחה עורית כואבת.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בבימזלקס נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 23'

קבוצת התרופות נוגדות הציטוקין 'אינטרלוקין 23' היא קבוצת תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס שנחשבת ליעילה (פוטנטית) ביותר.

ככלל, התרופות בקבוצה זו אינן מיועדות למטופלים עם פסוריאזיס ומעורבות מקבילה של דלקת מפרקים.

סקייריזי

התרופה סקייריזי (Skyrizi) המכילה את החומר הפעיל Risankizumab, מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון כנגד ציטוקין – חלבון בשם 'אינטרלוקין 23', המצוי ברמה גבוהה בנגעי פסוריאזיס ומעודד תהליכים דלקתיים, ומנטרלת את פעילותו להפחתת הדלקתיות. בנוסף התרופה מפחיתה דלקתיות ותסמיני פסוריאזיס כגון צריבה, גרד, כאב, אדמומיות וקשקשת.

התרופה מאושרת לטיפול בבוגרים מעל גיל 18 עם פסוריאזיס רובדי ברמה בינונית עד חמורה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית באמצעות עט הזרקה ומתאפשרת בהזרקה עצמית לאחר הדרכה מתאימה. התרופה ניתנת במינון של 150 מ"ג, תחילה בשתי מנות העמסה בהפרש של חודש, ובהמשך במנות אחזקה אחת לשלושה חודשים.

סל התרופות: התרופה אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי, אך ניתנת לחולי פסוריאזיס תחת הסכמים עם קופות החולים ובתנאי הסל.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות המלווים בכאב גרון וגודש באף, ותופעות לוואי שכיחות כוללות גם עייפות, זיהומים פטרייתיים בעור, גרד, כאב ראש וכאב במקום ההזרקה.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות חום, הזעות לילה, תסמינים דמויי שפעת, עייפות וקוצר נשימה, שיעול שאינו חולף ופריחה כואבת בעור המלווה בשלפוחיות.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בסקייריזי נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

טרמפיה

התרופה טרמפיה (Tremfya) המכילה את החומר הפעיל Guselkumab, מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון כנגד ציטוקין – חלבון בשם 'אינטרלוקין 23', המצוי ברמה גבוהה בנגעי פסוריאזיס ומעודד תהליכים דלקתיים, ומנטרלת את פעילותו להפחתת הדלקתיות. בנוסף התרופה משפרת תסמינים עוריים כגון צריבה, גרד, כאב, אדמומיות וקשקשת.

התרופה מאושרת לטיפול בבוגרים מעל גיל 18 עם פסוריאזיס רובדי ברמה בינונית עד חמורה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית באמצעות עט הזרקה ומתאפשרת בהזרקה עצמית לאחר הדרכה מתאימה. התרופה ניתנת במינון של 100 מ"ג, תחילה בשתי מנות העמסה בהפרש של חודש, ובהמשך במנות אחזקה אחת לחודשיים.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה). 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, ותופעות לוואי שכיחות כוללות גם כאבי ראש, כאבי מפרקים, שלשול, דלקת במעי, אדמומיות/ כאב במקום ההזרקה, חרלת (סרפדת), זיהומים פטרייתיים בעור וזיהום ויראלי בהרפס.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות קושי בנשימה, קושי בבליעה, נפיחות בפנים ו/או בגרון ופריחה המלווה בגרד חמור.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול בטרמפיה נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

אילומיה

התרופה אילומיה (Ilumya) המכילה את החומר הפעיל Tildrakizumab, מהווה נוגדן חד שבטי אנושי המכוון כנגד ציטוקין – חלבון בשם 'אינטרלוקין 23', המצוי ברמה גבוהה בנגעי פסוריאזיס ומעודד תהליכים דלקתיים, ומנטרלת את פעילותו להפחתת הדלקתיות.

התרופה מאושרת לטיפול בבוגרים מעל גיל 18 עם פסוריאזיס רובדי ברמה בינונית עד חמורה.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בהזרקה תת עורית באמצעות עט הזרקה ומתאפשרת בהזרקה עצמית לאחר הדרכה מתאימה. התרופה ניתנת במינון של 100 מ"ג, תחילה בשתי מנות העמסה בהפרש של חודש, ובהמשך במנות אחזקה אחת לשלושה חודשים.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד PASI מעל 50, כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור הגניטליה והישבן, ובתנאי שהחולה קיבל שני טיפולים סיסטמיים לפחות בלא שיפור של 50% לפחות במדדPASI  לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה). 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות הנלוות לתרופה כוללות חום, הזעה, צמרמורות, כאבי שרירים, שיעול, אובדן משקל, כאבי בטן ושלשולים, קוצר נשימה, צריבה בשתן ודם בליחה.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות קושי בנשימה, קושי בבליעה, כאבים בחזה ופריחה עורית.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול באילומיה נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

נוגדי הציטוקין 'אינטרלוקין 36'

קבוצה חדשנית של תרופות לפסוריאזיס הנמצאות בשלבי אישור ופיתוח – מכוונות ספציפית כנגד החלבון-ציטוקין 'אינטרלוקין 36' (IL-36) שיש לו תפקיד בפעילות הדלקתית שמאפיינת את המחלה.
 

ספביגו

התרופה ספביגו (Spevigo) המכילה את החומר הפעיל ספסולימאב (Spesolimab) אושרה בספטמבר 2022 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) כטיפול תרופתי ראשון להתקפים של פסוריאזיס פוסטולרית (טיפתית) כללית (Generalized Pustular Psoriasis) – סוג קשה במיוחד ונדיר של פסוריאזיס פוסטולרית המכונה גם 'מחלה על שם Von Zumbusch', שמתאפיין בנגעים מוגלתיים במקום בנגעים רבדיים, כשנגעי המוגלה מפושטים, מגרדים וצורבים ומלווים לרוב במחלת חום קשה וצמרמורות. מחלה זו עלולה להחמיר ולהוביל לאריתרודרמה – דהינו פסוריאזיס מסכן חיים שמכסה מעל ל-90% משטח הגוף וכן לסיבוכים כגון דלקת ריאות ודיכוי נשימתי חריף, הידבקות בזיהומים כמו הפטיטיס (צהבת), אי ספיקת כליות ואי ספיקת לב. 

ספביגו הוא נוגדן חד שבטי, שפועל באופן סלקטיבי לחסימת פעילותו של החלבון-ציטוק'ין 'אינטרלוקין 36' אשר מעורב בהתלקחויות של פסוריאזיס פוסטולרית. מאחר והתרופה הוכחה כיעילה למחלה קשה במיוחד – אישורה לווה בתקווה גדולה עבור החולים שנתקלים בצורה חמורה במיוחד זו של פסוריאזיס.

לצד האישור שניתן, התרופה גם נחקרת כטיפול למניעת התלקחויות אצל המאובחנים עם פסוריאזיס פוסטולרית, וכן למחלות עור נוספות.

אופן נטילה: התרופה ניתנת בעירוי חד פעמי לווריד במינון של 900 מ"ג בבית חולים בעת התלקחות של פסוריאזיס טיפתית כללית, במשך 90 דקות.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לבוגרים עם התלקחות של פסוריאזיס פוסטולרית כללית המחייבת טיפול במסגרת אשפוז. התרופה תינתן בהתאם למרשם של מומחה לרפואת עור ומין.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופה כוללות בחילות והקאות, חולשה, כאבי ראש, גרד, שטפי דם עוריים וזיהומים בדרכי השתן.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות החלשות של מערכת החיסון ועלייה בסיכון לזיהומים ותגובות אלרגיות בעת מתן העירוי.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

מעכבי PDE4

קבוצה נוספת של תרופות לפסוריאזיס מכונות 'מעכבי PDE4' ומעכבות את האנזים 'פוספודיאטראז 4' (PDE4, קיצור של PhosphoDiEsterase 4) שמשתתף בתהליכים דלקתיים בגוף. התרופות משמשות לטיפול במחלות עור שונות, כגון אטופיק דרמטיטיס, ויתרונן שהן ניתנות בצורת טבליות לנטילה דרך הפה, בשונה מתרופות ביולוגיות אחרות לפסוריאזיס מקבוצות נוגדי TNFα ונוגדי ציטוקינים אחרים הניתנות בהזרקה.

נכון להיום, אוטזלה היא התרופה היחידה מקבוצה זו הרשומה לטיפול בפסוריאזיס, ומשמשת בעיקר לסובלים במקביל גם מדלקת מפרקים, במחלת דלקת מפרקים פסוריאטית. תרופות נוספות בקבוצה זו המשמשות לטיפול במחלות אחרות נמצאות בשלבי מחקר לבחינת יעילותן בהפחתת תסמיני פסוריאזיס.

אוטזלה

התרופה אוטזלה (Otezla), המכילה את החומר הפעיל Apremilast, מהווה מעכב סלקטיבי של האנזים PDE4. הפחתת פעילות האנזים מאפשרת לשלוט על התהליך הדלקתי ולהפחית את תסמיני הפסוריאזיס, לרבות רבדים עוריים פסוריאטים ותסמינים אחרים. 

המדובר בתרופה הראשונה ונכון להיום היחידה מקבוצה זו המאושרת כטיפול בפסוריאזיס, בעקבות אישור שניתן על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) בספטמבר 2014. התרופה רשומה לטיפול בפסוריאזיס רובדי בדרגה בינונית עד קשה. למרות שתרופה זו מכוונת לפעילות במסלול ביולוגי ספציפי, יש ארגונים רפואיים בעולם שמקטלגים את אוטזלה כטיפול סיסטמי-מערכתי בפסוריאזיס.

אופן נטילה: אוטזלה ניתנת בטבליות במינון של 10 מ"ג, כשהטיפול המקובל ניתן במינון נמוך שעולה עם הזמן – בשיטה הקרויה 'טיטרציה'. כך, ביום הראשון מומלץ ליטול 10 מ"ג בלבד מהתרופה בנטילה אחת, ביום השני 20 מ"ג (2 כדורים) בבוקר ובערב, בשלישי 30 מ"ג (3 כדורים) בבוקר ובערב וכך הלאה, עד היום השישי אשר ממנו ואילך מומלץ הטיפול הקבוע ב-60 מ"ג (6 כדורים) ליום: 30 מ"ג בבוקר ו-30 מ"ג בערב. בשלב זה מסופקים למטופלים כדורים במינון של 30 מ"ג – כדי שיוכלו ליטול שני כדורים ליום בלבד. לחולי כליות מומלץ על טיפול סופי (לאחר שלב הטיטרציה) ב-30 מ"ג בבוקר בלבד.

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולים בוגרים עם פסוריאזיס לאחר כישלון טיפולי או חוסר סבילות לתרופות ממשפחת DMARDs – דהיינו למטוטרקסט וציקלוספורין (המוגדרים כחלק מהטיפולים הסיסטמיים) ו/או לטיפול בפוטותרפיה ו/או בתרופה פסורלאן המגבירה את רגישות גוף לאור בפוטותרפיה. במסגרת הסל התכשיר לא יינתן בשילוב עם תרופות ביולוגיות נוספות. התרופה ניתנת על פי מרשם של רופא מומחה ברפואת עור ומין (דרמטולוגיה) או בראומטולוגיה. 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות שלשולים, בחילות, כאבי גב, שיעול, הקאות, עייפות, כאבי בטן, אובדן תיאבון, פעולת מעיים דחופה, נדודי שינה, קשיי עיכול וצרבת, כאבי ראש ומיגרנות, דלקות בדרכי הנשימה העליונות, ברונכיטיס, הצטננות ודיכאון.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות להזרקה שעלולות להתבטא בקושי בבליעה או בנשימה, נפיחות בפנים, הצוואר, הידיים או הרגליים, עצבנות, דופק לב מהיר ופריחה חמורה, וכן תופעות לוואי חמורות הדורשות פנייה לרופא, לרבות מצבי רוח דיכאוניים ונטייה אובדנית, פריחה, ירידה במשקל ודימום במעי או בבטן. 

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול באוטזלה נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

מעכבי TKY2

קבוצת התרופות 'מעכבי TKY2' הן תרופות הניתנות דרך הפה, שמכוונות ספציפית לעיכוב האנזים TKY2 (ובשמו המלא: Non-receptor tyrosine-protein Kinase). אנזים זה מקודד על ידי הגן TKY2, ומהווה גם אחד מקבוצת אנזימי JAK שיש להם תפקיד בהפרשת חלבונים-ציטוקינים מעודדי פעילות דלקתית.

מחקרים קשרו בין מוטציה בגן TKY2 לבין תסמונת HIES – תסמונת שמתבטאת ברמות גבוהות מאוד של נוגדנים מסוג IgE בדם ומתאפיינת במורסת בעור ובריאות, גרד עז ונטייה לשברים. כמו כן, לאנזים TKY2 נצפה קשר בתגובות דלקתיות של מחלות שמתווכות על ידי המערכת החיסונית – כמו פסוריאזיס.

סוטיקטו

התרופה סוטיקטו (Sotyktu) המכילה את החומר הפעיל דאוקרבקיטיניב (Deucravacitiib) מהווה מעכב סלקטיבי לאנזים TKY2, אשר נקשר לאנזים ומנטרל את פעילותו. התרופה הוכיחה יעילותה לטיפול בפסוריאזיס רובדי, ואושרה בספטמבר 2022 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) כטיפול הראשון שמאושר במנגנון זה למאובחנים עם פסוריאזיס רובדי בדרגת חומרה מתונה עד קשה לאלו המועמדים לטיפול סיסטמי או פוטותרפיה.

נכון למועד אישורה, סוטיקטו היא גם הטיפול החדשני הראשון שמאושר מזה עשר שנים לפסוריאזיס רובדי אשר ניתן דרך הפה.

אופן נטילה: סוטיקטו ניתנת בכדור לפה בינון של 6 מ"ג, פעם ביום.

סל התרופות: התרופה אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי בישראל, ונכון לשנת 2024 עדיין איננה רשומה בישראל.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנלוות לתרופה כוללות כאבי גוף וראש, חום וצמרמורות, שיעול, יובש בגרון, גודש באוזניים, כאבי שרירים, נזלת, בלוטות נפיחות, קשיי נשימה, קשיי בליעה, עייפות ושינויים בקול, וכן עליה ברמות השומנים בדם מסוג טריגליצרידים ועלייה ברמות אנזימי כבד.

תופעות הלוואי חריגות שנקשרו לתרופה הדורשות פנייה מיידית לרופא כוללות תגובות אלרגיות – כגון אנגיואדמה (נפיחות בצקתית של העור והריריות) וסיכון גבוה להידבקות בזיהומים שונים, לרבות בנגיפי ההרפס והקורונה ובחיידק השחפת, סיכון לסרטן הלימפומה, סיכון לעלייה ברמות האנזים CPK (קריאטינין פוספוקינאז) בדם. 

התרופה אינה מיועדת למאובחנים עם אי ספיקת כבד קשה ולמטופלים בתרופות נוספות שמדכאות את המערכת החיסונית.

מעקב אחר יעילות הטיפול: המעקב אחר הטיפול נסמך ברובו על הערכה קלינית במסגרת בדיקות המעקב המבוצעות לרוב מדי שלושה חודשים.

תרופות ביולוגיות נוספות בפיתוח

נכון לשנת 2024 ישנן תרופות ביולוגיות נוספות לפסוריאזיס המצויות בתהליך פיתוח. בין השאר מפותחות תרופות נוספות מקבוצת נוגדי TNFα המפותחות במנגנון ביוסימלר, כגרסות העתק לתרופות המקור (אנברל, יומירה, רמיקייד וסימזיה).

בנוסף נחקרות תרופות ביולוגיות בפיתוח הפועלות כנגד הציטוקינים השונים, למשל תרופה ביולוגית המכילה את החומר הפעיל Namilumab המכוונת כנגד 'גורמי גדילה המטופוייטים' שמשתתפים בתהליך הדלקתי, לרבות גורמי עידוד של מושבות גרנלוציטים (CSF2) וגורמי עידוד של מושבות גרנולוציגים-מקרופגים (GM-CSF).

כמו כן נחקרות תרופות נוספות בטבליות שעשויות להקל על תסמיני פסוריאזיס – כמו התרופה Serlopitant המשמשת כאנטגוניסט החוסם את קולטני NK1, והתרופה Piclidenoson שפועלת כאגוניסט המשפיע על קולטנים מסוג 'אדנוזין A3'.

ד"ר פליקס פבלוצקי הוא מנהל המכון לפסוריאזיס וטיפולי פוטותרפיה במחלקת עור במרכז הרפואי שיבא

עדכון אחרון: מארס 2024