600 אלף ישראלים מתמודדים עם סוכרת מסוג 2. ככל סוגי הסוכרת, גם זו מאופיינת ברמה גבוהה של גלוקוז (סוכר) בדם, אולם במקרה זה על רקע עמידות להורמון האינסולין ברקמות הגוף.

התחזיות סביב המחלה אינן מעודדות, ולצד הנתון הקובע כי 51% מהישראלים סובלים מעודף משקל - גורם סיכון משמעותי לסוכרת, עד שנת 2030 צפוי מספר הלוקים בסוכרת להאמיר לכ-2 מיליון איש, אם לא יחול שינוי במדיניות הרפואית - כך לפי אומדנים של האגודה הישראלית לסוכרת.

לפי דו"ח המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות, נכון לשנת 2015 מטופלים 9.7% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל בתרופות לסוכרת – ושיעור זה מצוי במגמת עלייה מאז שנת 2011 (9.1%) בקצב של 0.1% עד 0.3% לשנה.

לצד הנתונים המאיימים, הרפואה מוסיפה לפתח בשנים האחרונות טיפולים חדשניים בניסיון לסייע לחולים לשמור על רמה מאוזנת של סוכר בדם ולבלום את סיבוכי המחלה. להלן מדריך מפורט לטיפולים הרפואיים בסוכרת סוג 2. 

אורח חיים בריא

בשלב הראשון לאחר אבחון סוכרת סוג 2 יש לשים דגש על שינוי אורח החיים ואימוץ אורח חיים בריא, בין השאר על ידי התאמה תזונתית, פעילות גופנית סדירה והפסקת עישון. במקרה שרמות הסוכר בדם ממשיכות לעלות ולא מתאזנות – יש לעבור לטיפול תרופתי.

התאמה תזונתית מהווה שלב הכרחי בטיפול בסוכרת סוג 2, מאחר ומחקרים רבים הצביעו על קשר בין עודף משקל והשמנת יתר לבין התפתחות המחלה. לצורך התאמה של תזונה בריאה לסוכרתיים – יש להתייחס למדד האינדקס הגליקמי של מזונות, הקובע מהי השפעתו של מזון המכיל פחמימות על רמות הסוכר בדם, בהשוואה לפריט מזון המקבל את הערך 100 יחידות - לרוב גלוקוז טהור או לחם לבן. כמו כן מומלץ על ספירת כמות הפחמימות במזונות והעדפת פחמימות מלאות, הגבלת השומן הרווי וצמצום במזונות המכילים שומן טראנס. ההמלצות של איגודי הסוכרת שמות דגש על התאמות תזונתיות יותר מאשר על בחירת דיאטה מסוימת, אם כי קיימים מחקרים המצביעים על יעילותן של דיאטות מסוימות לאנשים עם סוכרת, כמו הדיאטה הים תיכונית.

פעילות גופנית סדירה מומלצת לאנשים עם סוכרת סוג 2, ומחקרים רבים הצביעו על יעילותה של פעילות אירובית להפחתת רמות הסוכר בדם ורמות ההמוגלובין המסוכרר בדם. האיגוד האמריקאי לסוכרת ממליץ על פעילות גופנית במינון של 30 דקות ליום, לפחות חמישה ימים בשבוע. לחולי סוכרת המטופלים בתרופות ואינסולין ונמצאים לסיכון להיפוגליקמיה נדרש תכנון מקדים לפני תחילת ביצוע פעילות גופנית, לרבות תכנון שעות האכילה ביום, כדי למנוע התקפים.

לדברי פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת, "הקפדה על אורח חיים בריא מהווה המלצה טיפולית מרכזית לסוכרת סוג 2, ונותרת בעינה ללא קשר לשלבי הטיפול התרופתי של החולה".

קווי ההנחיה בישראל ובעולם מבהירים כי מיד עם אבחון סוכרת סוג 2, יש להתחיל טיפול תרופתי במטפורמין, כפי שיפורט בהמשך, אך לדברי פרופ' ויינשטיין, "במציאות, אנשים עם סוכרת שונים אחד מהשני, ואפשר להתאים טיפול על פי ההתרשמות מהמטופל. כך, למשל, אם מגיע מטופל רציני שאובחן בגיל 47, שעלה בשנים האחרונות באופן מתון במשקל כ-7-6 קילו, ולא ידע שיש לו סוכרת, אם מתרשמים שיתחיל להקפיד על התזונה ויבצע פעילות גופנית, ייתכן שרמת הסוכר בדם תשוב להיות נורמאלית ללא כל טיפול תרופתי, ואפשר לנסות זאת".

במצבים בהם מותאם טיפול ראשון באימוץ אורח חיים בריא, שלושה חודשים לאחר האבחון בסוכרת סוג 2 יש לחזור על בדיקות הדם כדי לבחון האם ערכי הסוכר בדם שבו לערכים הנורמאליים הרצויים, או שיש להתחיל בטיפול תרופתי.

עוד על שינויים באורח החיים לסוכרת

תרופות לסוכרת

מטרת הטיפול התרופתי לסוכרת היא להוריד את רמות הסוכר בדם וטיפול זה לרוב מהווה שלב מקדים לפני הטיפול בהזרקות אינסולין. התרופות נחלקות למספר קבוצות:

ביגואנידים

התרופות המוכרות ביותר בקבוצה, המהוות בסל הבריאות הממלכתי את השלב הטיפולי הראשון לסוכרת (קו טיפול ראשון), הן תרופות ממשפחת הביגואנידים המכילות את החומר הפעיל מטפורמין. תרופות אלה מומלצות לפי הקווים המנחים המקובלים בישראל ובעולם לכלל המטופלים מיד עם אבחון סוכרת סוג 2.

תרופות אלה מפחיתות את ייצור הגלוקוז בכבד, ומובילות לירידה בערכי ההמוגלובין המסוכרר (HbA1C) – מדד המעיד על ממוצע רמות הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים. בקבוצה זו נכללות התרופות גלוקומין, גלוקופאג' ומטפורמין טבע.

אינקרטינים

אינקרטינים מהווים שם כולל לתרופות הפועלות להשפיע על מנגנונים עקיפים כדי לעודד הפרשה של אינסולין מהלבלב ולסייע באופן זה לאיזון רמות הסוכר בדם.

במשפחת האינקרטינים שתי קבוצות של תרופות:

• תרופות הפועלות במנגנון הקרוי 'אנלוגים להורמוןGLP-1 ' הניתנות בהזרקה.

• תרופות הפועלות במנגנון 'מעכבי האנזיםDPP-4 ' וניתנות בכדורים.

כיום התרופות מסוג אינקרטינים מוגדרות כקו טיפול שני לסוכרת, לאחר יציאה מאיזון עם ביגואנידים (מטפורמין). נהוג לטפל תחילה בכדורים מקבוצת 'מעכביDPP-4' ' שאינם דורשים הזרקות, למרות שתרופות אלה אינן בסל הבריאות הממלכתי (התרופות ניתנות לרכישה בהנחות של עד 50% דרך הביטוחים המשלימים של קופות החולים). בהמשך, במידה והכדורים אינם מסייעים – מקובל לעבור לטיפול בתרופות ה'אנלוגים להורמון GLP1 ' שניתנים בהזרקה ונחשבים ליעילים יותר, הכלולים בסל הבריאות.

תרופות בקבוצת 'מעכבי DPP-4' משפיעות על עלייה בריכוז ההורמון GLP-1 במנגנון עקיף, לצורך הגברת הפרשת האינסולין מהלבלב, באמצעות עיכוב הפירוק שלו (דגרדציה) על ידי אנזים המכונה דיפפטידיל-פפטידאז-4, ובקיצור DPP-4. בקבוצה זו נכללות התרופות ג'נוביה, ג'נואט, גאלבוס, יוקריאס, טרג'נטה, אונגלייזה, ויפידיה וכן תרופות המכילות גם את החומר הפעיל מטפורמין – לטיפול משולב, לרבות טרג'נטה דואו (טרג'נטה ומטפורמין), קומביגלייז (אונגלייזה ומטפורמין), ויפדומט (ויפידיה ומטפורמין), וכן התרופה אינקרסינק המשלבת שני חומרים פעילים המשמשים כתרופות לסוכרת: אלוגליפטין המצוי בויפידיה ופיוגליטזון המשווק בתרופה אקטוס.

תרופות בקבוצת 'אנלוגים להורמון GLP-1' מחקות את פעולתו של ההורמון/חלבוןGLP-1 , וכך כשרמתו עולה, חלה הגברה בהפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב. בקבוצה זו נכללות התרופות ביאטה, ויקטוזה, ליקסומיה, ביידוריון וטרוליסיטי בשחרור איטי.

לדברי פרופ' ויינשטיין, "ההתאמה של זריקה או כדור תלויה בחולה, אך לרוב יעשה תחילה ניסיון לטפל בכדורים, ובמידה ואלו אינם יעילים – לעבור להזרקות. ברמה העקרונית הכדורים חלשים יותר מהזריקות בהורדת רמות הסוכר בדם. בנוסף, הזריקות מורידות במשקל ואילו הכדורים אינם מעלים במשקל, אך גם לא מורידים אותו. לעומת זאת, בחילות – המהוות תופעת לוואי אופיינית של זריקות אינקרטינים – פחות שכיחות בקרב נוטלי כדורים".

מעכבי SGLT 2

בשנים האחרונות נכנסת לשוק העולמי קבוצה חדשה של תרופות לחולי סוכרת סוג 2 הקרויה 'מעכבי SGLT 2'. תרופות אלו הניתנות בכדורים פועלות במנגנון שונה, באמצעות עיכוב ספיגת הגלוקוז בכליה והגברת הפרשת הגלוקוז בשתן לצורך הורדת רמות הסוכר בדם והן כלולות בסל הבריאות הממלכתי כקו טיפול שני בסוכרת בקרב חולים שעברו אירועי לב. עם זאת, לאור הצלחתן – נבחנת הכנסתן לסל כקו טיפול שני לכלל חולי הסוכרת וכיום הן מתחרות על מעמדן למול התרופות מקבוצת DPP-4.  

לדברי פרופ' ויינשטיין, "מאחר ותרופות אלה הוכיחו את יעילותן בהורדת רמות הסוכר בדם כבר מהיום הראשון למתן התרופה, לרבות השפעה על הורדת משקל הגוף והורדת לחץ הדם, הארכת חיים, מתן הגנה לבבית וכן שימור התפקוד הכלייתי – יש אף חוקרים הטוענים כי בעתיד הן עשויות להיות קו טיפול ראשון עתידי בסוכרת סוג 2, לצד מטפורמין".

בקבוצה זו נכללות התרופות פורסיגה, ג'ארדיאנס אינבוקנה וכן תרופות המשלבות גם מטפורמין, לרבות קסיגדו (פורסיגה ומטפורמין).

סולפונילאוריאה

תרופות מקבוצת הסולפונילאוריאה הן הוותיקות ביותר מבין התרופות הניתנות דרך הפה לסוכרת סוג 2, פרט למטפורמין. תרופות אלו מעודדות הפרשה של אינסולין מהלבלב לחולים שנותרה להם רמה מינימאלית של פעילות לייצור אינסולין, והן מעכבות את תעלת האשלגן (K) שבתאי הבטא בלבלב וכך גורמות לעלייה ברמות הסידן בתאים ולעידוד הלבלב להפריש יותר אינסולין. בשנים האחרונות עולה החשש מהטיפול בתרופות אלה שנקשר לסיכון מוגבר לאירועי היפוגליקמיה, למחלות לב וכלי דם וכן לעלייה במשקל, וכיום משווק דור שני של תרופות מקבוצה זו עם סיכון נמוך יותר לתופעות לוואי. בקבוצה זו נכללות מספר תרופות לרבות אמריל וגלובן הרשומות בישראל, ותרופות נוספות שאינן רשומות בישראל, וניתן להשיגן באמצעות טופס 29ג' - כגון גליפיזיד, גליבוריד וגליקלאזיד.

מגליטינידים

תרופות ממשפחת המגליטינידים, הקרויות בפי המומחים גם 'גלינידים', דומות בפעולתן לתרופות מקבוצת הסולפונילאוראה, אם כי הן מעודדות הפרשה של אינסולין לטווח הקצר וההרכב הכימי שלהן שונה. מסיבה זו, תרופות אלו ניטלות לרוב זמן קצר לפני ארוחות או במהלכן, כדי להגביר את הפרשת האינסולין בתום הארוחה.

בקבוצה זו נכללות תרופות עם החומר הפעיל רפאגליניד והתרופה נובוגרד שמשווקת במדינות מערביות אך לא רשומה בישראל וניתן להשיגה באמצעות טופס 29ג. כמו כן נכללות בקטגוריה זו תרופות המכילות את החומר הפעיל נטגליניד שאינן משווקות בישראל.

גליטזונים (תיאזולידינדיונים)

תרופות ממשפחת הגליטזונים ,המכונות גם תיאזולידינדיונים או 'ממריציPPAR ', היו בעבר פופולאריות מאוד בטיפול בסוכרת סוג 2, אולם כיום תפסו את מקומן תרופות מקבוצות אחרות על רקע תופעות לוואי, לרבות עלייה במשקל שעשויה להגיע ל-10 ק"ג כל מספר חודשים, צבירת נוזלים ובצקות, אנמיה, שברים בעצמות ואי ספיקת לב.

תרופת העבר המוכרת בקבוצת הגליטזונים היא אבנדיה, שבשנת 2010 הורדה מהמדפים במדינות האיחוד האירופי בהחלטת סוכנות התרופות האירופית(EMA) . בנוסף, תרופות מקבוצה זו שהכילו את החומר הפעיל טרוגליטזון הורדו מהמדפים ברחבי העולם בסוף שנות התשעים לאחר שנקשרו לרעילות בכבד.

כיום קבוצה זו כוללת את התרופה אקטוס, שיתרונה גבוה בעיקר לחולי סוכרת שעברו אירוע מוחי, מאחר והיא הוכחה כמקטינה בקרוב ל-50% את הסיכון לאירוע מוחי חוזר, וכן קומפקט  ואבנדיה שעדיין משווקת בישראל וכלולה כיום בסל הבריאות לאחר מיצוי הטיפול בתכשירים בכדורים (קו טיפול שלישי), וכן אבנדמט (אבנדיה ומטפורמין).

מעכבי אלפא-גלוקוזידאז

מעכבי אלפא-גלוקוזידאז הן תרופות שמאטות את הפרשת הגלוקוז מהמזון למחזור הדם וכך מובילות בעקיפין להפחתה ברמות הסוכר בדם. קבוצה זו כוללת תרופות המכילות את החומר הפעיל אקרבוז המשווקות בישראל בשמות פרנדאז ואקרוז, וכן תרופות עם החומרים הפעילים מיגליטול  (Miglitol)וכן ווגליבוס (Voglibose) שאינן משווקות בארץ.

תרופות אלו משמשות הן בשלבים מוקדמים של טרום סוכרת ובשילוב עם תרופות אחרות לאנשים שאובחנו כסוכרתיים, ובישראל נהוגות כקו טיפול אחרון, לאחר מיצוי טיפולים תרופתיים קודמים.

עוד על תרופות לסוכרת סוג 2

אינסולין

המעבר לאינסולין הוא שלב משמעותי עבור מטופלים עם סוכרת סוג 2. "ההחלטה לעבור לאינסולין נעשית כשהחולה לא מגיב כבר לטיפול בכדורים ורמות הסוכר שלו גבוהות בדם מדי", מסביר פרופ' ויינשטיין.

ההחלטה על מעבר לאינסולין ניתנת לכל מטופל בהתאם לשלושה יעדים אישיים שחושבו עבורו – לרבות יעד רמות סוכר בצום, יעד רמות סוכר אחרי האוכל ויעד ההמוגלובין המסוכרר, כולם בהתאם לנתוני המטופל: גיל, משך הסוכרת, מחלות נלוות, תוחלת החיים הצפויה, הסיכון לפתח היפוגליקמיה וכן יכולת כלכלית ותמיכה משפחתית.

אינסולין ניתן להזרקה באמצעות מזרקים חד פעמיים או באמצעות שימוש במשאבות אינסולין, המשמשות בעיקר אנשים עם סוכרת סוג 1.

בשנים עברו היה נהוג להפיק אינסולין מחיות, אולם עם העלייה בשכיחות הסוכרת, מאחר ולבלב אחד של חזיר מספיק לייצור אינסולין עבור חולה אחד לחצי שנה בלבד, עלה הצורך לעבור לייצור אינסולין במעבדה. האינסולין הראשון שהופק בתנאי מעבדה נקרא 'אינסולין הומאני', מאחר והוא זהה במבנהו הכימי לאינסולין האנושי. בהמשך, כדי לשפר את ספיגת האינסולין בגוף, עלה הצורך לבצע שינויים במבנה הכימי של מולקולת האינסולין, וכך נוצר 'אינסולין אנלוגי' שהוכח במחקרים כיעיל יותר, והשימוש בו יותר רווח. אינסולין הומאני ניתן כיום רק למספר מועט של מטופלים, בעיקר נשים הרות ומטופלים עם תגובה אלרגית לאינסולין האנלוגי.

תוך שני סוגי אינסולין אלו, קיימים סוגי אינסולין לטווח קצר - שמוזרק עם כל ארוחה, בדרך כלל לפני תחילתה, ואינסולין 'בזאלי' היעיל לטווח ארוך, אותו מזריקים לרוב פעם אחת ליום.

אינסולין הומאני

בקבוצת האינסולין ההומאני, שאיננה בשימוש נפוץ בישראל, כלולים הומולין  R ואקטרפיד לטווח הקצר, המשפיעים החל מחצי שעה לאחר ההזרקה ועד כעבור 8-5 שעות - ואלה כלולים בסל הבריאות. לטווח הארוך ישנם הומולין  Nואינסולטרד המשפיעים החל משעתיים ועד כעבור 16-10 שעות – וכלולים אף הם בסל הבריאות.

כמו כן ישנן תערובות של אינסולין הומאני לטווח קצר וארוך, המותאמות לחולים מסוימים וכלולות אף הן בסל הבריאות: הומולין 70/30 ומיקסטרד המשפיעות החל מחצי שעה לאחר ההזרקה ועד 16-10 שעות.

אינסולין אנלוגי

התרופות בקבוצת האינסולין האנלוגי כלולות אף הן בסל הבריאות, אך מוגבלות לרישום רק על ידי רופא מומחה. לטווח הקצר ישנם הומלוג (Humalog), נובורפיד (Novorapid), אפידרה (Apidra) - המשפיעים החל מ-15-5 דקות לאחר ההזרקה ועד 6-2 שעות אחריה. כמו כן, קיימים תכשירי אינסולין בזאלי אנלוגי לנטוס (Lantus) ולבמיר (Levemir), שהשפעתם מתחילה כשעתיים לאחר ההזרקה ונמשכת עד כעבור 26-18 שעות.

בנוסף, ישנן תערובות הכוללות אינסולין אנלוגי קצר טווח עם אינסולין הומאני ארוך טווח: הומלוג מיקיס Humalog Mix)) וכן נובומיקס (Novomix).

לאחרונה משווק בישראל אינסולין בזאלי לטווח ארוך יותר של 40-36 שעות ואף מעבר לכך, הניתן בהזרקה יומית, בשם הגנרי 'אינסולין דגלודק' (Degludec). אינסולין זה נמצא כמפחית את הסיכון להתפתחות התקפי היפוגליקמיה בקרב המשתמשים בו בהשוואה לאינסולין האנלוגי הבזאלי הרגיל.

למטופלים עם סוכרת סוג 2 שנזקקים לאינסולין – מותאם ברוב המכריע של המקרים בשלב הראשון אינסולין אנלוגי בזאלי, כלומר ארוך טווח, הניתן פעם ביום, במועד המותאם לזמן שזוהה כמשפיע על עלייה ברמות הסוכר בדם.

לדברי פרופ' ויינשטיין, "ברוב המקרים האינסולין הבזאלי ניתן בבוקר ומצליח לשמר את רמת הסוכר בדם נמוכה לאורך כל היום, אולם במקרים בהם העלייה ברמות הסוכר מתרחשת בלילה – לעתים נמליץ על הזרקת האינסולין לפני השינה".

התרופות ששימשו לטיפול בסוכרת נותרות גם לאחר המעבר לשלב הטיפול באינסולין. לדברי פרופ' ויינשטיין, "פרט לתרופות מקבוצת סולפונילאוריאה שמופסקות עם מתן האינסולין בגלל החשש מהעצמת תופעות הלוואי, שאר התרופות נותרות לצד האינסולין, ובעיקר הטיפול במטמפורמין שנותר לכל אורך הטיפול בסוכרת, כל עוד הכליות מתפקדות כהלכה, וגם בזמן הטיפול באינסולין. אחת מתופעות הלוואי של אינסולין היא עלייה במשקל ומטפורמין ממתן עלייה זו, ובנוסף הוא מאפשר מתן אינסולין במינון נמוך יותר, והמטרה בטיפול היא לטפל בכמה שפחות אינסולין כדי להשיג איזון מקסימאלי".

לאחרונה נכנסו לשימוש שתי תרופות המשלבות אינסולין ותרופה מסוג GLP-1 בזריקה אחת – זולטופיי (Xultophy) שכבר רשומה בישראל, המשלבת את האינסולין טרגלודק והתרופה ויקטוזה וכן ליקסילן (Lixilan) המשלבת את האינסולין לנטוס והתרופה ליקסומיה. תרופות אלה לא נכללות עדיין בסל הבריאות הממלכתי. לדברי פרופ' ויינשטיין, "התרופות הללו גורמות לירידת סוכר בשני מנגנונים שונים – האחד של אינסולין והשני של תרופה ממשפחת GLP-1, ויכולות להוביל לתוצאות של ירידת סוכר בערכים שלא הכרנו בעבר".

בניגוד לאנשים עם סוכרת מסוג 1 התלויים באינסולין לכל חייהם, המעבר לאינסולין עם סוכרת סוג 2 אינו גורלי באותה מידה. "לרוב מתחילים בהדרגה בזריקה אחת של אינסולין בזאלי, כדי לבדוק האם בבוקר רמות הסוכר תקינות, ובהמשך מעלים את מינון זריקות האינסולין לפי קצב התקדמות המחלה. אמנם 90% מחולי סוכרת סוג 2 סובלים מעודף משקל או השמנה, אולם כשהמטופל יורד במשקל, אפשר לעתים לוותר על אינסולין ולשוב לכדורים", מסביר פרופ' ויינשטיין.

במידה ולמרות הטיפול באינסולין הבזאלי, רמת הסוכר לאחר הארוחות ורמת ההמוגלובין המסוכרר אינן ביעד שנקבע למטופל, ייתכן ויש ארוחה או ארוחות נוספות שמקפיצות את רמות הסוכר בדמו. במצבים אלה תותאם לו גם זריקה של אינסולין קצר טווח לפני הארוחה שזוהתה כזו שמעלה אצלו את רמות הסוכר בדם.

במצבים מתקדמים של סוכרת, כשנדרש שילוב בין אינסולין לטווח קצר ולטווח הארוך, האינסולין האנלוגי הבזאלי מאפשר שילוב רק עם אינסולין הומאני לטווח הקצר, ושילוב זה אף הוא מקובל בקרב סוכרתיים הנזקקים לאינסולין, ומכונה בקרב הרופאים 'טיפולBB ' (בי-בי) – כאשר B אחד מייצג את האינסולין הבזאלי והשני הוא קיצור ל'בולוס', דהיינו מתן אינסולין הומאני קצר טווח לפני כל ארוחה. לדברי פרופ' ויינשטיין, "B-B היא שיטת טיפול מוצלחת ביותר, אך היא מצריכה ארבע זריקות ביום - אחת של אינסולין אנלוגי בזאלי ושלוש של אינסולין הומאני קצר טווח, וזה לא מתאים לכל אחד".

הזרקות אינסולין עלולות להיות מלוות בתופעות לוואי, המצריכות פניה לרופא במידה והן חמורות: אדמומיות וגירוד באזור ההזרקה, שינויים במרקם העור, עצירות, סחרחורות, ראייה מעורפלת, עלייה בקצב הלב, זיעה, חולשה ונפיחות בידיים/ברגליים. תופעת לוואי אפשרית נוספת היא עלייה במשקל, הנובעת מכך שהאינסולין מעודד הכנסת סוכר מהדם לתאים, אולם סוכר בתאים שאינו נשרף לצורכי אנרגיה הופך לשומן, וכך השימוש באינסולין עשוי לעודד השמנה.

עוד על הטיפול באינסולין

מעקב אחר סיבוכי סוכרת

הטיפולים בסוכרת סוג 2 דורשים מעקבים תכופים כדי למנוע את התפתחות סיבוכי הסוכרת, כולל מעקב תדיר אחר רמות הסוכר בדם החיוני בעיקר בקרב מטופלים באינסולין לצורך איזון סוכרת ומניעת סיבוכים קצרי טווח, וכן בעיקר בדיקות דם ושתן במעבדה, מדידות לחץ דם, בדיקות תקופתיות במרפאת סוכרת, בדיקת עיניים, בדיקת כפות רגליים, מעקב תזונתי, למניעת הסיבוכים השכיחים של סוכרת, כגון רטינופתיה סוכרתית, הפרעות ראייה ועיוורון; כף רגל סוכרתית וקטיעות גפיים; נוירופתיה סוכרתית; וסיבוכים בכליות, אי ספיקת כליות (נפרופתיה סוכרתית) ודיאליזה. 

עוד על המעקב למניעת סיבוכי סוכרת

בהכנת הכתבה סייע פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת

עדכון אחרון: ספטמבר 2017