אני מבינה את התסכול והדאגה שאת חווה.

את בעצם שואלת 2 שאלות:

1.     האם מותר לרוקח/ת לעיין במידע רפואי?

2.     האם מותר לרוקח/ת להתערב וזאת ללא הסכמתך?

התשובה:

1.     כן, מותר לרוקח לעיין במידע רפואי של החולה במידה והדבר נחוץ לצורך מילוי תפקידו המקצועי ומתן שירות בטוח ויעיל. תפקידו של הרוקח התרחב עם השנים, והוא מהווה כיום גורם חשוב בקידום בריאות המטופלים ובניהול הטיפול התרופתי שלהם. הרוקח מוגדר כמטפל לפי חוק זכויות החולה 1986 (לעיון בחוק הקלק כאן). הצורך של הרוקח לעיין במידע רפואי נובע מכמה סיבות:

בדיקת התאמה ובטיחות של תרופות: כדי לוודא שהתרופה שנרשמה עבורך מתאימה להתוויה הרפואית, אין התוויות נגד, ואין אינטראקציות מסוכנות עם תרופות אחרות שאת נוטלת (זיהוי מוקדם של בעיות פוטנציאליות יכול למנוע סיבוכים). לשם כך, הרוקח עשוי להזדקק למידע על אבחנות, אלרגיות, ותרופות קודמות או נוכחיות. ברגע שהרוקח/ת מזהה חוסר הלימה בין ההתוויה לתרופה הרשומה עבורך חובתו להתערב וליידע אותך ולפנות מיד לרופא המטפל מתוך תוקף החוק החל עליו/ה כמטפל/ת.

2.     התשובה לשאלתך האם מותר לעיין ולהתערב במידע תרופתי ללא רשותך (הסכמתך)? התשובה היא לא. אומנם קופות החולים אפשרו לרוקחים גישה מוגבלת למידע רפואי כגון אבחנות, בדיקות רפואיות, ומדדי איכות, וזאת לצורך יישום ייעוץ רוקחי יזום על פי נוהל 113 ובהתאם לסעיף 10 "יש להבטיח כי במסגרת הייעוץ הרוקחי ופנ"ס יעמוד המידע הנדרש לרוקח לביצוע פעולות אלו ", אך על פי הנוהל חלה חובה על הרוקח לערב אותך בבעיה, להסביר לך על מהות הייעוץ, ולצפות ממך הבעת הסכמה מדעת לייעוץ שכולל עיון במידע רפואי, יידוע הרופא המטפל, לסכם ולתעד את הייעוץ. לפי סעיף 2 בנוהל  זה "ייעוץ רוקחי יזום יינתן למבוגרים מעל לגיל 18 ולאחר חתימה על הסכמה מדעת של המטופל", (לעיון בנוהל 113הקלק כאן).

לסיכום: החוק מטיל על הרוקח חובות שונות שמטרתן להבטיח טיפול תרופתי איכותי ובטוח למטופל. במסגרת זו, חלות על הרוקח חובות שונות כלפי המטופל, כגון: מתן מידע והסברים, ייעוץ תרופתי, בדיקת מרשמים, שמירה על סודיות רפואית, והעברת מידע לרופא המטפל. ע"פ נוהל ייעוץ רוקחי יזום, מידע תרופתי ופעולות ניטור וסקר על ידי רוקח בבית מרקחת ובמוסד רפואי, נוהל מס' 113 של משרד הבריאות מוגדר הרוקח כ"מטפל" וכ"מייעץ" על תכשירים רפואיים, יעוץ רוקחי יזום מתייחס למצב בו הרוקח יוזם שיחה או מתן מידע למטופל בנוגע לטיפול התרופתי שלו, ללא שהמטופל ביקש זאת באופן פעיל. זהו חלק מתפקידו המתרחב של הרוקח כחבר בצוות המטפל, שמטרתו לשפר את בטיחות הטיפול, יעילותו והיענות המטופל.

בכבוד רב,

סוהאד מבג'יש

סטודנטית לשנה א' ברוקחות קלינית

פרוביג'יל (מודפיניל) היא תרופה המשמשת לטיפול בנרקולפסיה, דום נשימה בשינה והפרעות שינה הקשורות בעבודה במשמרות. כמו כל תרופה, זהירות נדרשת בשימוש בפרוביג'יל (מודפיניל) בקרב אנשים עם היסטוריה של פרכוסים או פסיכוזה. (הקלק עלון לצרכן). 

הסיכון קיים במיוחד אם קיימת היסטוריה של:

סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית, הפרעות פסיכוטיות אחרות (מדריך תרופות כללית)

מאניה חדשה והחמרה של תסמינים פסיכוטיים או מאניים (למשל, התנהגות אגרסיבית, אשליה, הזיות, תסיסה פסיכומוטורית, פסיכוזה) דווחו עם מודפיניל בחולים ילדים ומבוגרים. מחשבות אובדניות דווחו גם עם מודפיניל, אם כי יש צורך בנתונים נוספים כדי לקבוע קשר סיבתי בין מודפיניל לניסיון התאבדות. גורמי סיכון: היסטוריה של פסיכוזה או הפרעות פסיכיאטריות הפרעות שינה אצל עובדי משמרות (מקור המידע ב- uptodate).

הפרעת פרכוסים: קיים מידע מוגבל לגבי השימוש ב-מודפיניל או ממריצים אחרים בחולים עם הפרעת קשב וריכוז והפרעת פרכוסים במקביל. בעוד שחולים עם ADHD נמצאים בסיכון מוגבר לפעילות התקפים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, מחקר רטרוספקטיבי שהשתמש בנתוני תביעות תרופות הראה כי השימוש בתרופות ממריצות היה קשור לסיכון נמוך יותר (Cortese 2013; Wiggs 2018) (מקור המידע ב- uptodate).

הסיכון לפרכוסים עלול להיות מוגבר במיוחד אם:

·       האפילפסיה אינה מאוזנת היטב.

·       עם נטילת תרופות אחרות שעלולות להוריד את סף הפרכוס (לעיון במקור מידע בשפה האנגלית הקלק כאן)

לסיכום, פרוביג'יל (מודפיניל)  עלול להחמיר תסמינים פסיכוטיים קיימים או אפילו לעורר פרקים פסיכוטיים חדשים ( למידע נוסף הקלק כאן). תופעות לוואי וסיכונים עלולים להתרחש, ולכן חשוב להשתמש בתרופה רק בהוראת רופא ובמעקב שלו, אם יש לך היסטוריה של אפילפסיה, מאוד חשוב להתייעץ עם נוירולוג או הרופא המטפל שלך לפני שאתה לוקח פרוביג'יל.

בכבוד רב,

סוהאד מבג'יש

סטודנטית שנה א' ברוקחות קלינית