בשנת 2011 המתקרבת החלטתי ללמוד להפעיל את משאבי הפנימיים להרזיה. אני יודעת שזה רומנטי קצת להגיד שיש לכוחי הפנימי יכולות נסתרות (ממני) לארגן את מהלכי הגוף בתבונה, אבל אחרי שלמדתי להפעיל את השרירים ואת התזונה וגייסתי אותם להתמודדות שלי עם יתר משקלי, השנה אני רוצה להוסיף נדבך כללי שמארגן את כלל מדיניות הגוף. אז על מה אכתוב יש הרי כל כך הרבה נושאים? במקרים כאלה אני מאפשרת לרשת מסביבי להכתיב לי את הנושא ואיך שראיתי את המאמר במגזין New Scientist על פלסיבו קיבלתי רמז לקצה החבל לפוסט הזה. אני לא לגמרי יודעת מה יקרה אבל המימצאים האחרונים על אפקט הפלסיבו בהחלט מראים לי שתשומת לב נכונה יכולה להשפיע על מהליכנו יותר ממה ששערנו עד כה. מקור המילה פלסיבו (בעברית – אינבו או דמה) הוא מלטינית ופירושה "אני אשביע רצון". בעוד שלחולים הפלסיבו הוא אכן מאד משביע רצון כי הם יכולים להנות מהקלה במחלתם מבלי לסבול מתופעות הלוואי של התרופות, הרי שאת מפתחי התרופות והחוקרים הפלסיבו מטריד שכן הוא מקשה עליהם להעריך את תרומתה של התרופה הנחקרת. בין התחומים הבעייתים נמצא תחום תרופות הנפש הנוגע בחמישית מכולנו ומגלגל שוק של 19 ביליון דולר, וכמו שטוען פרופ' אירווינג קירש מרבית האפקטים המייטיבים של התרופות נוגדות הדיכאון שייכות לאפקט הפלסיבו וזה הוא אמר עוד לפני שנמצא שלפלסיבו השפעה גם אם המטופל מודע לזה שזה פלסיבו. אני אישית רוצה כמובן להלל את אפקט הפלסיבו ובעצם להגיד, תראו איזה יופי שבכוחנו לטפל בבעיותינו אם רק נפנה תשומת לב לנושא. אחד החוקרים המפורסמים בתחום הוא פרופ' טד קפצ'וק מהרוורד והוא הראה עכשו מימצא מרתק. במחקרו את השפעת הפלסיבו על תסמונת המעי הרגיז הוא הראה שהשיפור המלווה את הפלסיבו נשאר גם כשהמשתמש יודע שזאת תרופת דמה. המשמעות היא, לפחות כאן, שאם מפנים תשומת לב לבעייה, הגוף מגייס את משאביו לטפל בה. מעניין שלא כולם מגיבים אותו דבר לפלסיבו, זה דורש יכולת ניהול עצבי הכאב והרגש בצורה מועדפת. וגם, תופעה המצטרפת לפלסיבו היא היסח הדעת, מעניין שזה לא במקום אלא מצטרף בעוצמה. אז איך מפנים תשומת לב לבעיה? השלב הראשון הוא לפנות הרבה נפח במוחנו משלל המידע ה"מפציץ" את תשומת ליבנו כל הזמן. התאוריה הפרטית שלי היא שאנחנו יכולים להשיג הכל ואם זה לא קורה, זה בגלל שלא איפשרנו את זה. אחת הסיבות העיקריות לעיכוב, היא שפע/פיצוץ האינפורמציה הזמינה וכמו שאומרת לינדה סטון, מה שאפשרי בתנאים כאלה הוא רק תשומת לב מאד חלקית. בשביל להיות יכולים לכוון את תשומת ליבנו אפשר לנקוט בכמה גישות: * מדיטציה - אני יכולה לדבר אבל פשוט תנסו ותרגישו למה אני מתכוונת. * שיפור האינטרנט הפנימי שלנו - מערך התקשורת המונע על ידי הגז המעניין ניטריק אוקסיד NO, כתבתי עליו הרבה כאן. * צמצום האכילה - מערכת העיכול דורשת המון אנרגיה ולכן מדי פעם תזונת מיצי ירקות שאינה דורשת פעילות כזאת אינטנסיבית תפנה משאבים לתשומת לב ממוקדת למה שנחליט. * פחות שעות אינטרנט מול מסך המחשב - וואו זה לא פשוט ...יש לכם עצות? * הכוונת תשומת לב לתחומים חדשים בחיים, כמו שהתחלתי עם ציור, זה כל כך אחר ממה שאני מכירה שכל מערך נפשי מתפעם. ועל פעילות גופנית או תיפוף אתם בטח כבר יודעים... בדיוק הועלה מאמר חדש ב- SCIENTIFIC AMREICAN על 6 גורמים שימריצו את פעילות המח: פעילות גופנית, תזונה (אומגה 3, אגוזים וירקות), זרזים (קפה), משחקי מחשב, מוסיקה ומדיטציה. אשמח אם יש לכם רעיונות נוספים לניסוי הכוונת תשומת הלב. תודה