יתכנו התקפים כפיוניים הכוללים איבוד הכרה, תנועות לא רצוניות בגפיים, בריחת שתן ונשיכת לשון גם בחולים שאינם סובלים ממחלת האפילפסיה. ניתן למנות לכך  גורמים זיהומיים, טוקסיים, מטבוליים ואחרים. בילדים חשוב לזכור כי כל מחלת חום ממקור זיהומי, כגון דלקת ריאות או דלקת בדרכי השתן, עשויה לגרום להתקף כיפיוני. במבוגרים זיהומים אינם גורמים לכיפיון,  אלא אם כן מדובר בזיהום המערב את רקמת המוח-אנצפליטיס. לפיכך, בכל חולה עם חום והתקף כיפיוני ראשון יש צורך לבצע בירור בכיוןן הכולל הדמיה של המוח וניקור מותני. ישנן תרופות בעלות פוטנציאל כיפיוני המורידות את הסף להתקפים גם בבריאים. מבין התרופות ניתן למנות ממריצים למניהם, לידוקאין, אמינופילין ותכשירים רבים נוספים. גם גמילה חדה מתרופות מרגיעות ממשפחת הבנזודיאזפנים או משתיית אלכוהול כרונית עשויה לגרום להתפרצות של התקפים כיפיונים ולכן אין להפסיק תרופות אילו באופן פתאומי. סיבות מטבוליות להתקפים כוללות שינויים במשק הנתרן או הסידן בדם וכן ירידה ברמות הסוכר, לרוב משנית לטיפול תרופתי באינסולין או בתרופות פומיות ממשפחת הסולפניל אוראות העשויות להוריד באופן ניכר את רמות הסוכר ( היפוגליקמיה).
לסיכום, בכל חולה המגע עם התקף כיפיוני ראשון לחדר המיון חשוב לבצע בירור ראשוני  מהיר לשלילת סיבות הפיכות למצבו.