סיפור הגיבור: המסע האישי עם המחלה
04/10/10 23:28
13802 צפיות

חברים יקרים. נזכרתם בסיפורים? עלו תמונות, דימויים? בגישה הנרטיבית ניתן לשרטט את מבנה הבית שלנו, לתאר את החדרים, להעלות זיכרונות וחוויות. יש לי ניסיון רב בעבודה עם אלבומי תמונות ופסיכודרמה דרכם ניתן להיפגש עם דמויות משמעותיות בחיינו, לנהל דיאלוג, לחקור רגשות. חקירת הסיפורים הפחות מוכרים, הגילוי, ההפתעה, הם בעלי עוצמה רבה.
עיקרון מרכזי בגישה הנרטיבית הינו ההחצנה של הסיפור. במושגים של פסיכודרמה מדובר בהמחזה. אני מתבונן בסיפור שלי מבחוץ, משחק דמויות שונות ובכך מרגיש את החוויה שלהן. שיטה זו יעילה בהתמודדות עם מחלה כרונית וכיצד היא משתלבת בסיפור השיקום, סיפור החיים המשתנה.
לתפיסתי, בסיפור המחלה, האני הוא הגיבור שאחראי על הגורל המשותף שלנו. המסע של אני והמחלה. מי דמות הגיבור?
במודל החוסן הנפשי של פרופ' מולי להד מוצעת התנסות מעניינת של יצירת סיפור בשישה חלקים: 1. בחירת הגיבור
2. המשימה שלו
3. מהם המכשולים שמקשים עליו
4. מי דמות העזר המסייעת לגיבור
5. מה אופן ההתמודדות שלו
6. מהי התוצאה הסופית
דרך תרגיל זה אנו מגלים את אפיוני הגיבור, הכוחות והחולשות שלנו. מה הייצוג של המחלה (המכשול) בחיינו. זה לא אני החולה אלא המחלה שלי היא כמו ... עבורי.
כדור ברזל שאני גורר לכל מקום, איפה אני חווה אותה בגוף? חגורת חנק , חרב מאיימת לתקוף בבטן? מהם התפקידים של התסמינים, הכאב?בתהליך ההרחקה, המחלה לובשת דימוי, היא נפרדת ממני, היא לא אני אלא חלק ממני. אנו מפתחים את היכולת להתבוננות מבחוץ על חיינו, מתרחבת הפרספקטיבה, העדשה מקרבת ומתרחבת. אנו מגלים יותר אופציות, יש אמיתות רבות, לא אמת אחת, כך אנו לוקחים פיקוד, מעצבים ומקדמים את בריאותנו, את חיינו.
לפני כשבוע צפיתי בתוכנית "אחד נגד מאה." המתחרה סיפר על הישגי חייו, תארים אקדמאים, הורות מלאה וגם תיאר את עצמו כגבר, אדם "עם עיוורון". אברי גלעד הציע את המונח "בעל עיוורון" . הבחור השיב, "אין לי בעלות על העיוורון אני חי עם העיוורון".
דרך סיפור החיים שלו, הוא גיבש את התפיסה העצמית שלו. היחס שלנו למחלה, לנכות, למגבלה. דרכה אנו מגלים מהם הערכים החשובים, המובילים את חיינו? כבוד, סבלנות, הישגיות, הצלחה, יופי, טבע, הנאה, אהבה, סיפוק, הגשמה עצמית, יושר, פשטות, משפחה.
עבורי, המחלה היא כמו חברה לחיים. היא מזכירה לי את קיומה יום יום. לפעמים אנו רבים, לפעמים צועדים משולבי ידיים.
אני עדיין המוביל, דואג לה, מטפח אותה, שומר עליה שתהיה שקטה, בריאה, רגועה.
לעיתים היא מלמדת אותי, מדריכה ומכוונת אותי, מנחה אותי כיצד להיות חבר, אדם טוב יותר.
תגובות

פסיכולוג חינוכי, מטפל בפסיכודרמה, מנחה קבוצות, נולדתי וגר במושב בית זית, חולה בקרוהן מגיל 13, מנחה קבוצות תמיכה עם ילדי...
עוד פוסטים בבלוג: הקהילה כמקהלה
מה העיקר? תופעות לוואי!
תופעות הלוואי של הטיפולים התרופתיים מעסיקות מאוד את החולים במחלות מעי דלקתיות. מדוע זה קורה? אציע מעט טיפים שיעזרו לקבל ...
קראו עוד
פסח – חגיגה של זהות חופשית
חג האביב הגיע. בנוסף לשמחה המאחדת משפחות רבות בעמנו אני מציין מועד זה כיום הולדת שני לפתיחת קהילת קרוהן וקוליטיס כאן בכמ...
קראו עוד
שלושים יום של העצמה נפשית
אתמול ציינתי שלושים יום לפטירתו של אבי. אשתף אתכם במעט בחוויות שעברו עלי בחודש האחרון. ראשית משום שקהילה זו מייצגת עבורי...
קראו עוד
חג האורים שלי! - הדרך להתחבר לכוחות.
לכל אחד מאיתנו נקודות אור רבות. בעת משבר כוחנו נחלש, איך נמצא אותו מחדש?
קראו עוד
מנגנוני הגנה – השומרים של הנפש
השבוע קראתי בלוג של נער בקהילה כאן בכמוני, מונולוג המבטא ברגישות רבה את החרדות של חולה כרוני. חשבתי על מגוון הדרכים העומ...
קראו עוד