"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם; יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד, בחייו, משחק תפקידים רבים".                   ויליאם שייקספיר כל חוויות חיינו מעצבות את סיפור החיים, האישי, שלנו. מי אני, במה אני מאמין...מהם אהבותיי, כאביי, חלומותיי...? תהיות שלכאורה אנו ממעטים לעסוק בהן. למחלה כרונית תפקיד מרכזי בסיפור חיינו, יש לה משמעות, ערך, אפילו חיים משלה. היא יכולה לייצג עבורנו: עונש לחטאינו ולחיי נהנתנות, אויב שחייבים להשמיד, מלחמה מתמדת, הוכחה לכך שאין תקווה בחיים, שנועדנו לכישלון ... ואזי מעוררת רגשות בושה, אשמה, ודיכאון. לעומת זאת המחלה יכולה להפוך לידיד, קרוב אינטימי וקשה עמו אנו לומדים לחיות, מסע חיים, צלילה למעמקים, שליחות חדשה, סיפור של גבורה, אהבה ובגרות. בכך לעורר תקווה, מחויבות, השקעה, כוח רצון, אומץ, וחיפוש אחר אתגר. ללא ספק, המחלה, הכרוכה בכאב וסבל, מחייבת אותנו להתפתח ומלמדת אותנו להתמודד ולהתגבר. מהות הסבל ותהליך ההתמודדות עמו אף טמון ביסודה של האמונה הדתית. איך אני תופס את המחלה שלי? ההתייחסות לשאלה זו משתנה ומשפיעה על הערך העצמי, על היחסים שלנו. מתחילים בסיפור האישי, בראיון הנרטיבי אנו מחשפים להעלות סיפורים מהחיים. מה קורה היום? מה חשוב לנו? חוויות משמעותיות מההווה, מהעבר? לפי תפיסתי, סיפור החיים של מדינת ישראל כרוך בערכים של מלחמה וגבורה, שואה ותקומה. נראה שאנו מציינים את תחנות ההתפתחות של המדינה לפי מלחמות ישראל. מעט בדומה לכך, קל לי לשחזר את רצף חיי לפי ההתקפים והניתוחים שעברתי. מהם ראשי הפרקים בסיפור חיינו? מסגרות לימוד ועבודה, חברים, שכונות מגורים, חופשות הקיץ, הטיסות לחו"ל? באמצעות חקירת הסיפורים אנו מגלים את המשמעות, הכוחות, הערכים, התקוות, השאיפות והצרכים שלנו. למה אנו זקוקים? מה גורם לנו אושר? מה מביא לנו סיפוק, הצלחה? או מה מפיל, שובר, ומפרק אותנו? מהם הערכים המובילים אותנו? הצלחה במקצוע, דאגה לאנשים, חיי חברה, רצון לעזור. המחלה מגבילה אותנו? מעכבת את חיינו? או שמא היא הזדמנות לשינוי והתחזקות? להעריך את החיים, להנות מהדברים הקטנים. מתבהרים דפוסי ההתנהגות, הרקע למחשבות והתפיסות הללו, תפקידים שאנו ממלאים או נמנעים מהם. מהו התסריט והאם ניתן לשכתב אותו? הגישה הנרטיבית בטיפול עם ילדים הסובלים ממחלה כרונית שמה דגש על הכוחות הבריאים. בעבודתי עם משפחות לילדים ובני נוער עם מחלת קרוהן וקוליטיס משחקי חברה, יצירה, דמיון ופסיכודרמה מאפשרים ביטוי לכאב אך גם מציפים כוחות מרפאים של הפרט והקבוצה. אני מזמין אתכם להרהר בקצרה על שאלות אלו. להעלות בזיכרון אסוציאציה, אירוע, או סיפור לכל שאלה: 1. מיהם הגיבורים שלי? בני משפחה, מנהיגים, דמויות מספרות, סרטים, מדע. 2. מה חשוב לי בחיים? 3. מה אני מעריך ביותר? 4. מה משמעות המוות עבורי? 5. מה מין ומיניות מעוררים בי? 6. מה מממלא אותי בעבודתי? 7. מה משמעות האלוקים, הדת, האמונה עבורי? 8. מהו התפקיד שלי במשפחה? כילד? כבוגר? 9. כיצד הייתי מתחיל לספר למישהו על עצמי? 10. המחלה עבורי היא..... בבלוג הבא, ארחיב על גישות ושיטות פסיכולוגיות לעבוד עם הסיפורים הללו. אשמח אם תשתפו בתכנים, דימויים וסיפורים לקראת הפרק הבא.