את הכתרתו של הרימון כמלך הפירות עשה כבר הטבע...שימו לב לכתר שבראש הפרי... בקליפורניה בחנו חוקרים (ב-4 דרכים שונות) את רמות נוגדי החימצון בעשרה סוגי משקאות מפירות שונים ואכן הרימון דורג במקום הראשון עם מירב הפוליפנולים ועם רמת האנטי-חימצון הגבוהה ביותר. הנה הדירוג: 1- מיץ רימונים, 2- יין אדום, 3- מיץ ענבי קונקורד, 4- מיץ אוכמניות, 5- מיץ דובדבנים כהים, 6- מיץ שזיף אסאי, 7- מיץ חמוציות, 8- מיץ תפוזים, 9- תה ו10- מיץ תפוחים.J Agric Food Chem. 2008, 56(4), 1415-22מעניין להזכיר שפרופ' קנר דירג במקום ראשון בתכולת נוגדי חימצון בפירות ישראל דווקא את השזיף האדום... על יתרונותיו של הרימון יש הרבה מחקרים, על איך הוא מפחית את חמצון הכולסטרול ושומר על העורקים או מאמר על ארנבות ששתו מיץ רימונים ורמות הדלקתיות בתאי הסחוס שלהם פחתו.J Inflamm (Lond). 2008 Jun 13;5:9או מאמר אחר על פוטנציאל פרחי הרימון להגן מסוכרת.Diabetes Obes Metab. 2008, 10(1):10-7  ראו סיכום מחקרים על הרימון באתר גאמנון - צמחים ומרפא. כתבה מסכמת של פרופ' אבירם: רימון - נשק יעיל נגד טרשת עורקים. אני (דינה) אישית מקדמת את מיץ הרימונים בין חברי, בגלל רמות פוטנציאל הניטריק אוקסיד הגבוהות שבו. פרופ' איגנרו (חתן פרס נובל לגילוי חשיבות הניטריק אוקסיד NO) הראה כי הרימונים מגבירים את פעילות הגז NO החשוב לאינספור תהליכים בגופנו שאחד מהם הוא זיקפת הגבר. האם כמו הויאגרה המגבירה את פעילות ה- NO גם הרימון יכול להיות תחליף טבעי לה? אין מספיק נתונים...Nitric Oxide. 2007, 17(1):50-4אבל לא רק בגלל זה מיץ רימונים טוב לגברים, הרימונים מכילים גם קבוצת חומרים מיוחדת, האלגיטנינים (ellagitannins) המצויים דרך אגב גם בתות שדה, בפטל ובענבים. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה הראו שהאלגיטנינים הופכים בגוף לאורוליטינים (urolithins) המעכבים את התפשטות תאי סרטן הערמונית. איך בחנו ההחוקרים את תפקיד מיץ הרימונים במקרי הסרטן הגברי? הם השתילו לעכברים תאי סרטן ערמונית של גברים והראו כי אצל העכברים ששתו מיץ רימונים היה עיכוב ניכר בהתפשטות תאי הסרטן וזאת בהשוואה לעכברים שקיבלו לשתות תמיסת פלסיבו.J. Agric. Food Chem., 2007, 55 (19), 7732-7ראו גם את הסקירה על פוטנציאל מיץ הרימונים בהתמודדות עם מחלת סרטן פרוסטטה. והנה עוד מחקר על עיכוב סרטן הפרוסטטה על ידי מיץ הרימונים. וגם עיכוב סרטן השד. ועכשו מצאו שקליפת הרימון טובה בריפוי על פני העור של דלקות העמידות לאנטיביוטיקה. ועוד, גרעיני הרימון עוזרים בהתכווצויות הרחם בשעת לידה. גם הניו-יורק טיימס מרחיב את  הדיבור עליו... וכבר מזמן... חוקרי הטכניון (פרופ' אבירם השתתף גם בדירוג מיצי הפירות עם החוקרים מקליפורניה וגם במחקר על הכוסטרול) בחנו את השפעת מיץ הרימונים (שמכיל טאנינים ואנטוציאנינים) על היצרות העורקים ועל לחץ הדם של חולים עם חסימות בעורק הראש. 15 חולים קיבלו תוספת מיץ רימונים למשך שנה. אחרי שנה נצפתה אצל שותי המיץ ירידה של כ- 30 אחוז בהיצרות העורק בעוד שבקבוצת הביקורת שלא קיבלה מיץ רימונים נצפתה עלייה נוספת של 9 אחוז בהיצרות העורק. גם לחץ הדם הגבוה ירד ב- 21 אחוז בקבוצת שותי מיץ הרימונים. Clin Nutr. 2004, 23(3), 423-433  נראה שלא בכדי נבחר הרימון להיות אחד משבעת המינים בארץ ישראל... בישול? אין הרבה מה להגיד על מיץ רימונים, אז הפעם בחרה יעל בהתיחסות אחרת, כוללת על העץ: בשכונה שלי יש הרבה עצי פרי בגינות של הבתים המשותפים והווילות: לימונים, תפוזים, שסק, שזיפים, רימונים, גויאבות, תמרים, תות שחור, רימונים, ועוד ועוד. והכול גדל בטבעיות, מעצמו, בלי דישון, בלי ריסוס. גן עדן לחובבי אוכל אורגני. כל שנה בעונה, העצים עמוסי פרי, ואין איש שקוטף. וכך נרקבים טונות של פירות משובחים וטעימים מאוד, ומחלקן ניזונים הציפורים.   הנה, עכשיו עונת הרימונים. הלכתי לי לתומי מהאוטובוס הביתה, דרך הרחוב של הווילות, ומה אני רואה? באחת הווילות עשו גז לקראת הסתיו, וכיסחו את עץ הרימונים. ממש כיסחו לחלוטין. והעץ היה מלא ברימונים – אורגניים, ענקיים, בשלים, אדומים, מופלאים.   מאחר שהעץ המסכן שנעקר היה בחוץ, על המדרכה, מיד קטפתי ממנו את כל הפרי הנהדר, וזכיתי לרימונים מהטעימים שזכיתי לאכול בחיי. כעיקרון, אני את הרימונים אוכלת ככה. לא אוהבת לערבב את הטעם שלהם עם שום דבר אחר, וכשהרימונים נפלאים כל כך, על אחת כמה וכמה. כי הרימונים שמוכרים בסופר לא שווים את זה, לא בטעם ולא בערכים התזונתיים. אבל אני היחידה בשכונתי שטורחת לקטוף את הפרי הנפלא מהעצים.     ולא חבל? בשביל מה נשתלו כל העצים האלה? ליופי? הרי האדמה נותנת פריה הטוב כדי שנהנה ממנה. כל השפע הזה, הטוב הזה, נופל, נרקב ומדשן שוב ושוב את האדמה. איזה צער. מה על הימים בהם האנשים ניצלו את כל מה שגדל מהעץ: אכלו טרי, עשו עוגות ומיצים, וממה שנשאר עשו לפתנים לחורף? איך הגענו לכך שליבנו גס במה שגדל בגינותינו? אין לנו כוח לקטוף? רק ללכת לסופר ולהוציא הון תועפות על פירות חסרי טעם וריח?   אצלנו בגינה המשותפת יש רק עצי שסק שעונתם קצרה, אבל אני לא מפספסת אותה וזוכה להמון פרי נפלא. ואני היחידה שנהנית מהם. בבלוק שלי, המורכב משישה בניינים, יש מעל כמאה חמישים דירות ומאות דיירים, ואף אחד לא אוסף את הפרי המצוין. איזה בזבוז משווע.   בגינות הווילות ליד יש עצי פרי מצוינים אחרים, אבל לא נעים לי לקטוף. לפעמים בא לי לגשת אליהם, לבקש לקטוף, ובתמורה לתת להם חלק מהפירות. אבל בטח יסתכלו עלי כמו על משוגעת. יש פה עצי פרי משובחים כמו זבל, ולב האנשים גס בהם. צער. צער.   באמת, לאן נעלמו הנשים שעשו ריבה וקומפוט מכל שארית פרי מהעצים? לו רק לי היו כאלה פירות בגינה, הייתי חוגגת. בזמנו, כשגרתי עם אדם בפתח תקווה, היו לו בגינה הגדולה עצי אבוקדו, שזיף, חבוש וענבים. מה שאני הכנתי מהם! ואין כמו טעמה של ריבת חבושים נפלאה בכל השנה.   אני חולמת על גינה כזו. לפעמים אני מדמיינת לקנות חווה עם המון עצי פרי, ולחיות רק מהאדמה. מה שמצחיק, שיכולתי ליהנות מכל השפע הזה גם בשכונה העירונית שלי. אלא שהעצים מוגנים מאחורי חומות וגדר חיה וכלבים נרגזים, ורק לעיתים רחוקות נופל חלק מהשלל החוצה, למדרכה, ואפשר ליהנות בחינם מהמתנות של אימא טבע. שנה טובה ומבורכת