בכל יום רביעי יש אצלינו במרכז ישיבת צוות. לעיתים קרובות נושא הדיון הוא לאן להפנות את המטופלת אחרי סיום תהליך אשפוז אצלינו. זה ידוע ומוסכם שהמשך הטיפול והשיקום לאחר האשפוז הינו קריטי להצלחת תהליך ההחלמה. ואז, לא פעם קורה שאנחנו נתקלים באותה הבעיה - אין לאן...!! על אחת כמה וכמה אם המטופלת גרה בפריפריה, צפון או דרום, ולא כל האמצעים עומדים לרשותה.  הנה, רק אתמול העלתה שאלה אצלינו בפורום אור9 לגבי מסגרת לטיפול בהפרעת האכילה ממנה סובלת בצפון הרחוק (מי שיש לו המלצות מוזמן להתייחס).  ושלא נדבר על הדרום.... מיותר לציין כמה זה מקומם, מתסכל ולא הגיוני. אבל ככה זה, כמו הרבה דברים לא הגיוניים בחיים שלנו, במציאות שלנו. כמה טוב לשמוע שיש כאלה שלא יושבים בחיבוק ידיים, לפעמים כי הבעיה קרובה לליבם, מסיבה זו או אחרת. בכתבה שפורסמה בYNET אתמול דווח על הפגנה שהיתה בירושלים ביום שני בבוקר, מול משרד הבריאות, ביוזמתה של ויקי גרונר אשר התמודדה בעצמה עם מחלת האנורקסיה. ההפגנה היתה הפגנת מחאה על העובדה שאין מרפאה לטיפול בהפרעות אכילה בכל השטח המשתרע בין העיר רחובות לעיר אילת. בין המפגינים התייצבו גם ח"כ רחל אדטו ואביגיל פרל מ"הישרדות", שבאו לתמוך במאבק החולים והמטפלים למרפאות באזור. כן ירבו אנשים שיש להם יוזמה, כוח ורצון טוב. והלוואי ומישהו יתעורר שם במשרד הבריאות, יתעורר באמת, לא שיהיה מאוחר מידי עבור אחת מהבנות!!www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3904741,00.html