חשבתם פעם איזה פירוש מעניין יכול להיות לביטוי "תחשוב פעמיים" והכוונה לא מאותו מקום אלא גם מהראש וגם מהבטן. ועל פרפרים בבטן חשבתם? כולנו הרגשנו פרפרים בבטן, אפילו הקשוחים ביננו מרגישים אותם כשהם ניצבים בפני אתגר משמעותי, למשל ספורטאים מחוננים בתחרות אולימפית על מדליית הזהב שאולי ישיגו. מאחורי התחושה הזאת בבטן נמצא מערך של נוירונים שלא מרבים לדבר עליו, מערך המרשת את המעיים שלנו וזכה לכינוי החיבה "המח השני". התבוננות במערך חשוב זה מגלה שהוא ממלא תפקיד הרבה יותר משמעותי מהעיכול או מה"פרפרים בבטן". מעניין אם היה לו תפקיד גם בפיתוח הבישול שקידם את האבולוציה שלנו. המח השני שבבטננו מחובר למח שבראשנו וכך משפיע על מצבנו הנפשי וגם משחק תפקיד מרכזי במחלות מסוימות שבגופנו. למרות השפעתו הניכרת, אין למח השני חלק ישיר בחשיבה מודעת או בקבלת החלטות וכך הפילוסופיה, השירה או הדת שייכים ישירות למח הראשי. במימצאים האחרונים שהראו כי המח המרכזי יכול לבצע רק 2 מטלות בו זמנית, נראה שזה טוב שמערך העיכול לא מוטל עליו אף הוא. המח השני, מערכת העצבים של המעיים, מורכב מפריסות נוירונים (100 מיליון) המשובצות בקירות המעי ולאורך כל הצינור, מהושט ועד פי הטבעת - 9 מטר, ויש בו יותר נוירונים מאשר יש בעמוד השדרה. עצבים אלה מאפשרים לנו להרגיש מה יש ומה קורה בתוך המעי. כדי לעכל ולפרק מזון, לספוג מרכיבי אוכל ולהיפטר מחומרי הפסולת צריך לנהל מיגוון תהליכים כימיים ומכניים ולהפעיל התכווצויות שרירים ריתמיות לאורך כל המעי. לשם כך יש למח השני את הרפלקסים ואת החושים שלו הפועלים ללא תלות במח שבראש שלפיכך לא צריך בכלל להתעסק בתהליכי העיכול. אבל, טוענים החוקרים (בייחוד פרופ' גרשון מאוניברסיטת קולומביה), המערכת הזאת מורכבת למדי בשביל לנהל רק את מערך העיכול ואכן הופתעו למצוא ש- 90% מהסיבים בעצב הוואגוס (the vagus) שבמעי מעבירים מידע מהמעי למח אבל לא חזרה מהמח אל המעי. המעי מדווח ל"מצב הרוח שלנו" בעוד דרכים שעדיין לא ברורות, והרגשות שלנו מושפעים מהמצב העצבי במעיים. הביטוי "פרפרים בבטן" אכן מייצג את חלקו של המעי בתגובת סטרס. למרות שכולנו מרגישים איך ה"בלגן" במעיים יכול להעכיר את רוחנו, כנראה גם תחושת "הכל בסדר, איזה יופי" נשענת על מסרים מהמח השני לזה שבראש. אכן אחד מהטיפולים בדיכאון הוא גרוי חשמלי של עצב הוואגוס במעי גרוי שמחקה את תחושת ה"בסדר".   קיום שתי "אגודות" מח יכול להוביל גם לתגובה לא רצויה של המח השני כשמטפלים במח שבראש, כדאי לדעת ש- 95% מהסרוטונין שלנו מצוי במעיים. המעי הרגיז או הדלקתיות במעי (IBD) הקשור ביותר מדי סרוטונין יכול לפיכך להיקרא מחלת נפש של המח השני. זה גם לא מפליא שתרופות המכוונות לראש כמו תרופות בדיכאון, מלווות לפעמים בתופעות לוואי במעי. הסרוטונין המופק במעיים משחק תפקיד בעוד מחלות כמו למשל באוסטאופרוזיס, מימצא שהיה מאד לא צפוי, שהמעיים ישחקו תפקיד בבקרת הפיזיולוגיה של העצמות.  זה יכול להוביל גם לגישת ריפוי חדשה המטפלת בסרוטונין המעיים. הסרוטונין שבמעיים יכול לשחק תפקיד גם באוטיזם. החוקרים מצאו שאותם גנים מעורבים במיפגשי הסינפסות במח ובמעיים ואולי בגלל זה, לא מפליא שלהרבה ילדים אוטיסטים יש גם חריגות בפעילות המעי.   בהמשך הדרך ועם פריחת התחום החדש של עצבי המעיים מצפים לתובנות חדשות בתחום הגוף-נפש וגם בתחום החיסון שכן 70% מהכח החיסוני שלנו פועל במעי להגנה מחדירת מסיגי גבול מזיקים. האם פסיכיאטריה תוסיף לטיפול בראש גם טיפול בעצבי המח השני בבטן?   אין ספק שנפנה עכשו יותר תשומת לב לתחושת הבטן שלנו. המאמר המלא ב-  Scientific American, February 12, 2010        Gut instincts סקירה מדצמבר 2012 באתר ה-  New Scientist