א. מה שחשוב זה איך החיים שלי נראים לי, ולא איך הם נראים לך.
ב. החוויה שלי היא של אושר, לא של כלא. טוב לי עם ההתעסקות הזאת. היא ממלאה אותי תוכן, אתגר ומשמעות. היא מעצימה אותי. זה נהדר בעיני שאני הופך תקלה למנוף מעצים. זה אחד הדברים הכי נהדרים שחוויתי.
ג. לא יודע מה זה "אנשים דומים". אני אני.
ד. להתמיד כמה שנים זה יפה מאוד. הכי קשה בהתחלה.
ה. "מה אחוז האנשים שמסוגלים לחיות כך?" אני מניח שאחוז קטן מאוד. קודם כל צריך לרצות לחיות כך. לראות זאת כמו שאני רואה זאת.
בתרבות שלנו, אני מניח שלמעטים יש ראיה כמו שלי. למרות שרעיונות של "חשיבה חיובית" ו"להפוך לימון ללימונדה" קונים להם אחיזה יותר רחבה בשנים האחרונות.
בשבילי, אמירה כזאת רק מעודדת ומאתגרת אותי ולא מרפה את ידיי. אני רגיל כל חיי להיות באחוזונים העליונים של האוכלוסיה ולהצטיין בפרויקטים שחשובים לי (כמו בלימודים - גם כשעשיתי תואר שני בגיל 40, וגם כשלמדתי משהו אחר לפני 4 שנים - שבהם תמיד הייתי בטופ של הטופ, וכמו כשהפחתתי שליש ממשקלי לפני 14 שנים ולא חזרתי לסורי כמו 95% מהאוכלוסיה) וללכת קדימה עם האמונה שלי, בלי לבדוק כל הזמן אם מישהו הולך בדרך שלי, וכמה הולכים בדרך שלי, והאם בדרך שלי הולכים יותר מאשר בדרכים אחרות.
ו. כתבת לי בעבר שהיה לך ידיד ש"חי כמו שרצה" (כלומר בדרך לא בריאה) ומת בגיל 62. כעת את כותבת לי על שולמית אלוני שלא הפסיקה לעשן וחייתה עד גיל 86.
אני מבין שזה קוסם לך. מה בעצם כל כך קוסם בלהתעלם מההמלצות ולחיות בהפקרות שסופה ודאי וידוע ?
אם באמת לעשן את הסיגריות האלה, או לאכול ממתקים חופשי-חופשי יעשה אותי מאושר, לעומת האלטרנטיבה שהיא "כלא" מדכא, אז יש על מה לדבר.
אני יכול להתחבר, לדוגמה, לרעיון שאם אני חולה סופני ובמקום לסבול עוד קורס של כימותרפיה איומה אני מעדיף להעביר את השבועות שנותרו לי בהוסטל או אפילו לסיים את חיי באקט יזום. אבל אנחנו לא שם, נכון ?
המאבק שלי איננו אבוד. להפך. יש לי סיכוי טוב מאוד לנצח את הסוכרת (ואינני מדבר על לחזור לאכול ממתקים ופחמימות חופשי בלי שהסוכר יעלה, אלא למנוע התדרדרות, ולהאיט את התקדמות המחלה במחיר שאני משלם כיום), ואני מנצח אותה.
קראתי על מקרים של חולים שזילזלו בסוכרת ותוך שנים ספורות התדרדר מצבם מאוד. לא התרשמתי שהרבה כיף ואושר היה שם. אתה יודע כל הזמן שאתה חי על זמן שאול, שבגלל שלא הצלחת לגייס כוחות, כל ממתק שאתה נהנה ממנו כרגע, רק מקצר את חייך ויגרום לך לפגיעה קשה באיכות החיים ולסבל מחר, ושבדרך כזאת תשרוד רק זמן קצר.
הייתי גם שם. היו לי הרגלים לא בריאים (כולל עישון) בעברי, ואני יודע דבר או שניים על הרס עצמי ועל חשיבה שלילית. לא מתגעגע לזה, לא זוכר את זה ככיף. ממש לא. כיום הרבה יותר טוב לי מאי פעם.
ז. מודה לך על הבעת ההערכה, ומאחל לך טוב, בריאות שלמה, ושתרגישי טוב עם עצמך.
אייל מתעקש
מינרבה שלום.
א. מה שחשוב זה איך החיים שלי נראים לי, ולא איך הם נראים לך.
ב. החוויה שלי היא של אושר, לא של כלא. טוב לי עם ההתעסקות הזאת. היא ממלאה אותי תוכן, אתגר ומשמעות. היא מעצימה אותי. זה נהדר בעיני שאני הופך תקלה למנוף מעצים. זה אחד הדברים הכי נהדרים שחוויתי.
ג. לא יודע מה זה "אנשים דומים". אני אני.
ד. להתמיד כמה שנים זה יפה מאוד. הכי קשה בהתחלה.
ה. "מה אחוז האנשים שמסוגלים לחיות כך?" אני מניח שאחוז קטן מאוד. קודם כל צריך לרצות לחיות כך. לראות זאת כמו שאני רואה זאת.
בתרבות שלנו, אני מניח שלמעטים יש ראיה כמו שלי. למרות שרעיונות של "חשיבה חיובית" ו"להפוך לימון ללימונדה" קונים להם אחיזה יותר רחבה בשנים האחרונות.
בשבילי, אמירה כזאת רק מעודדת ומאתגרת אותי ולא מרפה את ידיי. אני רגיל כל חיי להיות באחוזונים העליונים של האוכלוסיה ולהצטיין בפרויקטים שחשובים לי (כמו בלימודים - גם כשעשיתי תואר שני בגיל 40, וגם כשלמדתי משהו אחר לפני 4 שנים - שבהם תמיד הייתי בטופ של הטופ, וכמו כשהפחתתי שליש ממשקלי לפני 14 שנים ולא חזרתי לסורי כמו 95% מהאוכלוסיה) וללכת קדימה עם האמונה שלי, בלי לבדוק כל הזמן אם מישהו הולך בדרך שלי, וכמה הולכים בדרך שלי, והאם בדרך שלי הולכים יותר מאשר בדרכים אחרות.
ו. כתבת לי בעבר שהיה לך ידיד ש"חי כמו שרצה" (כלומר בדרך לא בריאה) ומת בגיל 62. כעת את כותבת לי על שולמית אלוני שלא הפסיקה לעשן וחייתה עד גיל 86.
אני מבין שזה קוסם לך. מה בעצם כל כך קוסם בלהתעלם מההמלצות ולחיות בהפקרות שסופה ודאי וידוע ?
אם באמת לעשן את הסיגריות האלה, או לאכול ממתקים חופשי-חופשי יעשה אותי מאושר, לעומת האלטרנטיבה שהיא "כלא" מדכא, אז יש על מה לדבר.
אני יכול להתחבר, לדוגמה, לרעיון שאם אני חולה סופני ובמקום לסבול עוד קורס של כימותרפיה איומה אני מעדיף להעביר את השבועות שנותרו לי בהוסטל או אפילו לסיים את חיי באקט יזום. אבל אנחנו לא שם, נכון ?
המאבק שלי איננו אבוד. להפך. יש לי סיכוי טוב מאוד לנצח את הסוכרת (ואינני מדבר על לחזור לאכול ממתקים ופחמימות חופשי בלי שהסוכר יעלה, אלא למנוע התדרדרות, ולהאיט את התקדמות המחלה במחיר שאני משלם כיום), ואני מנצח אותה.
קראתי על מקרים של חולים שזילזלו בסוכרת ותוך שנים ספורות התדרדר מצבם מאוד. לא התרשמתי שהרבה כיף ואושר היה שם. אתה יודע כל הזמן שאתה חי על זמן שאול, שבגלל שלא הצלחת לגייס כוחות, כל ממתק שאתה נהנה ממנו כרגע, רק מקצר את חייך ויגרום לך לפגיעה קשה באיכות החיים ולסבל מחר, ושבדרך כזאת תשרוד רק זמן קצר.
הייתי גם שם. היו לי הרגלים לא בריאים (כולל עישון) בעברי, ואני יודע דבר או שניים על הרס עצמי ועל חשיבה שלילית. לא מתגעגע לזה, לא זוכר את זה ככיף. ממש לא. כיום הרבה יותר טוב לי מאי פעם.
ז. מודה לך על הבעת ההערכה, ומאחל לך טוב, בריאות שלמה, ושתרגישי טוב עם עצמך.