לצד עבודתי בשטח ובאתר כמוני, גם מחקרים מראים שיש מספר רב של אנשים אשר סובלים מהפרעת אכילה ואשר היו קורבן לסוג מסוים של התעללות. התעללות אחת בדרך כלל אינה מתרחשת במנותק מחוויות טראומתיות אחרות: התעללות מינית, התעללות רגשית, פיזית או מילולית, אלימות במשפחה, אובדן של דמות מטפלת עיקרית ועוד.   טראומה המתרחשת בילדות מעצבת ומעוותת את האישיות. הילד נאלץ להגן על עצמו באמצעותמערכת לא בשלה של הגנות פסיכולוגיות. למשל הילד נאלץ לבנות מערכת משמעות שתצדיקאת ההתעללות, וכך מאמין שהרע שטמון בו גרם למתעלל לפגוע בו. לעיתים קורבנות התעללות נדחפים להתנהגות של מתקפות על הגוף, על מנתלהירגע ולהפיג את הכאב הרגשי הקשה ע"י כאב פיזי שמשרהשלווה לכאורה. הקורבן בדרך כלל ממשיך גםבבגרותו לסבול מבעיות אוטונומיה, אמון ויוזמה. הוא מתקשה ליצור קשרים יציבים וקשריוהאינטימיים מונעים ע"י רעב להגנה, חרדת נטישה או ניצול. קיימת נטייה לחוות שובהתעללות. מגוון רחב של טראומות הן רלוונטיות באותה מידה להבנת הדינאמיקה ואופן הטיפול באנשים אשר חוו טראומה וסובלים מהפרעת אכילה. כולן תורמות לשגיאות קוגניטיביות, קונפליקטים קשים, מנגנוני הגנה נוקשים כגון הדחקות, הכחשות והפרעות אכילה.   למעשה כל הכותבים אשר מתייחסים לקשר בין טראומה לבין הפרעות אכילה מסכימים שזה קשר מורכב ושאין צורת התעללות אחת מסוימת שמגדילה יותר מאחרות את הסיכון לפתח הפרעת אכילה. כמו כן כל הכותבים מסכימים שהפרעת אכילה מתפתחת מתוך אינטראקציה מורכבת של גורמים גנטיים מולדים ושל גורמים סביבתיים כגון התעללות.   שמירה על אשליה של שליטה הינו מנגנון הגנה מרכזי בבסיס רב הפרעות האכילה. ה"צורך" בהפרעת האכילה עולה כתוצאה משילוב של שני גורמים: יותר מידי דברים יצאו משליטה; אסטרטגיות התמודדות אחרות לא עומדות באתגר. קורבנות של התעללות בילדות חוו ילדות חסרת שליטה ברמה קיצונית, ורבים מהם נבגדו במובן מסוים ע"י הגוף שלהם, במיוחד כאשר מדובר בהתעללות מינית בילדות. יש רצון להעניש את הגוף, להרעיב אותו למצב א-מיני, להביאו למצב פרה-התבגרותי ולנתקו מהראש, כך שלא לחוש לעולם כל סוג של עוררות, בין אם זה חרדה או עוררות מינית.   במקרים של התעללות מינית בילדות רואים גם מוטיבציה לדיכוי המחזור החודשי, שעשוי להיות טריגר טראומתי לזיכרונות של אונס בילדות. כמו כן, עבור קורבנות של תקיפה מינית יש דחף לנקות את הגוף מרגשות רעים אשר קשורים להתעללות ולבגידה.    במקרה של אנורקסיה, התאבדות ע"י הרעבה הינה מוטיבציה שכיחה. השליטה האולטימטיבית על חיים חסרי שליטה היא בלהיות אחראי על הקיום. קורבנות רבים של התעללות מדחיקים את הזיכרונות הקשים, והם חשים כי הפרעת האכילה עוזרת להם להגן על עצמם, עוזרת לשכוח ולדכא זיכרונות ולהכהות רגשות.   יש אנשים רבים שחווים אשמה ומאשימים את עצמם על ההתעללות ועל כן שומרים אותה בסוד במשך שנים רבות. לאדם כל כך קשה להבין למה מישהו יעשה למישהו אחר משהו כל כך נורא ומכאיב, כך הקורבנות בד"כ מניחים שההתעללות מגיעה להם. ישנם אנשים שחוו התעללות ומפתחים הפרעת אכילה כמעין שחזור של הטראומה, כדרך להעניש את העצמי, בתקווה ש"מספיק" ענישה יפצו על ה"רע" של הילד הקורבן.   ההתעללות לעיתים קרובות נשמרת בסוד כי הם חשים אשמה ובושה. רבים מפחדים שאיש לא יאמין להם אם ידברו על זה, יאשימו אותם או אולי הם קיבלו איום של ממש מהמתעלל שמא ידברו על כך.  עבור קורבנות אלה, לעיתים הפרעת האכילה הופכת לאמצעי היחיד להתמודדות והבעת רגשות.   במקרה של בולימיה, בולמוסים הם הדרך להשתיק רגשות. אוכל הופך למקור הנחמה היחיד, הוא עוזר לטשטש את הרגשות, גם אם באופן זמני בלבד. האוכל תמיד שם, לא צועק, לא פוגע ולא נוטש. אוכל הופך לדבר היחיד שמביא נחמה ובטחון.   ישנם אנשים שחוו התעללות אשר מאמינים שאם הם יהיו רזים מידי או שמנים מידי, הם יהפכו ללא אטרקטיביים או לבלתי נראים, וההתעללות תפסיק.   הקאות זה אמצעי הגנתי נוסף לשחרור רגשות, לטיהור הגוף מתחושות רעות בקרב אנשים שחוו התעללות. רבים מתארים תחושה של שלווה ורגיעה אחרי ההקאה, גם אם היא רגעית בלבד, וכך מעגל הרשע ממשיך.   בשלב בו הרגשות והזיכרונות המודחקים מתחילים לעלות, זוהי חוויה מעוררת אימה. רגשות רבים עלולים להחוות כגון דיכאון, בכי, סיוטי לילה, התקפי חרדה, פלאשבקים, בלבול, פחד להשתגע, חוסר אונים, בושה, אשמה, כעס, זעם, פחד, שיתוק, בחילה, הלם, רצון להתבודד, קושי לתפקד, מחשבות אובדניות ועוד. הפרעת האכילה לעיתים קרובות הגנה מפני חווית הרגשות הנ"ל, וקורבנות רבים חשים כי הם אינם בטוחים שיוכלו לשרוד ללא הפרעת האכילה.   בשלב הראשון של הטיפול בקורבנות התעללות יש להשיב ולבסס את בטחונו ושליטתו של הנפגע. קורבנות התעללות צריכים להיות מטופלים בסביבה בטוחה, ועם מטפל אותו הם אוהבים ועליו הם סומכים. הם זקוקים לטיפול בקצב המתאים להם, יהיה איטי ככל שיהיה. התמודדות בטיפול עם התעללות עלולה לגרום לרגשות עוצמתיים ביותר, וזה עלול לגרום להמחרה זמנית בהפרעת האכילה. בזמנים כאלה המטופלים האלה זקוקים להחזקה ותמיכה מרביים. אם זה מגיע למצב מסכן חיים, מומלץ לשקול אשפוז לתקופות.   השחזור של הטראומה הופך את הזיכרון לממשי יותר ומאפשר למזגו בסיפורחייו של הנפגע. בתהליך השחזור בוחנים את האירועים שקרו, הרגשות שנחוו והמשמעויותשנתנו. האבל מאפשר לאדם להשיר מעליו את זהותו המוכתמת ולהעז לקוות ליחסים חדשים. יחד עם זאת, ההתמודדות עם זיכרונות ההתעללות בדר"כ מכאיבה וקשה ביותר. לעיתים זה עשוי לגרום לתחושות כאילו חווים מחדש את ההתעללות. במצב כזה המטופלים מרגישים שהם עומדים להשתגע או רוצים למות. הם עשויים לחוש דחף להתבודד ולא לדבר עם איש. אבל דווקא בשלב זה חשוב וקריטי לפנות לעזרה ולהיות בקשר עם דמות שסומכים עליה.   הפרעת האכילה אולי עזרה לחסות רגשות לזמן מה, אבל זוהי דרך התמודדות הרסנית ביותר. הדרך הזאת לעולם לא תצליח לגרום לזיכרונות להעלם לתמיד. טיפול כוללני ומקצועי עשוי בהחלט לעזור להתמודד ולשקם את הקורבן הפצוע שכאב בתוכו זמן רב מידי.   פתרון הטראומה לעולם אינו סופי, האירועהטראומטי ממשיך להדהד ובנקודות ציון משמעותיות עניינים שנדמה שנפתרו שבים ועולים. אך לאחר טיפול משמעותי האדם מסוגל לחיות את חייו הרגילים, להתמקד בהווה ובעתיד והוא הופך מסוגל לגשתלעולם בגישה חיובית ולא בתחושת פחד. עבודה קבוצתית בטראומה יכולהלהביא לחידוש הקשרים החברתיים, תחושת אוניברסאליות, הפגת הבדידות, הבושה וההכתמה, קבלה עצמית בעקבות ההשתקפות בקבוצה והקבלה והנתינה הקבוצתית. עם זאת חשוב שהקבוצהלא תשחזר את הדינאמיקה הטראומטית ותתאים לשלב בו נמצא המטופל.   מקורות: טראומה והחלמה, ג'ודית הרמן לואיס   Psychodynamics of Eating Disorder Behavior in Sexual Abuse Survivors, Colin A. Ross, American Journal of Psychotherapy 2009, Vol 63  The Body Betrayed: A Deeper Understanding of Women, Eating Disorders, and Treatment by Katheryn J. Zerbe, M.D. - Gurze Books, 1995