מבין שלל מחקרים רפואים ותרופות נסיוניות שהוצגו בכנס הקרדיולוגי האמריקאי החודש, בולטת ביחודיותה עבודה מרתקת פרי שיתוף פעולה של קרדיולוגים, מומחי הדמיה וארכיאולוגים. צוות רב מרכזי בדק ופירסם מאמר ב JAMA היוקרתי מחקר בו נבדקה טרשת במומיות מצריות בעזרת סריקת CT מתקדמת. רבדים של טרשת המיצרים עורקים נוטים עם הזמן לעבור תהליך של הסתיידות כתגובה לקרעים זעירים ברובד הטרשתי ותהליך ההחלמה המקומי. במספר רב של מחקרים נמצאה קורלציה טובה בין כמות הסיד בעורקים לבין הסיכון לאירועיי לב עתידיים. אמנם בחלק מהמומיות הלב הוצא בטרם תהליך השימור,  אך החוקרים הצליחו לזהות טרשת במספר כלי דם אחרים. ככלל סברנו כי טרשת ואירועי לא לא היו שכיחים בתקופה היסטורית זו , אז כיצד מסבירים הימצאותם ב- 9 מתוך 16 מומיות בהם שרדו כלי דם אשר אפשרו בדיקה ? כנראה שזו דוגמא חוזרת לנזק שגורמים "חיים מאד טובים" - אוכל שמן והעדר פעילות גופנית. תהליך מומיפיקציה (שימור כמומיה לאחר מוות) עברו רק המכובדים והעשירים ביותר , קבוצה זו נהנתה מאוכל "עשיר" בשומנים ובנוסף לא היתה פעילה גופנית בניגוד לשאר החברה המצרית אשר עסקה בעיקר בחקלאות ובשרים נחשבו למעדן נדיר. לא תמיד טוב להיות עשיר  ולפחות בתקופה העתיקה זה כנראה לא היה יותר בריא!